טריו הוא סיפור בעל שלושה חלקים, המסופר מפי שלושה קולות: נירה קיבוצניקית בת שמונים, מאיר, מוסיקאי בשנות השישים לחייו, וגילי, צעירה בשנות העשרים לחייה.
יש קשר בין הדמויות, והקורא יגלה את ההקשרים בין כולן במשפטים הנכתבו בצורה אגבית, כמו חוט דקיק עד כדי שקיפות שמחבר בין שלושתם. זה לא סיפור שהגיבורים שלו כרוכים אלו באלו בתוך עלילה נפתלת לכל אורכו. החיבור הוא שונה, לכל דמות יש את זמן המסך שלה, מה שעושה אותו ליותר מעניין.
אהבתי מאוד את קולה של נירה. הוא צלול ובהיר. נירה מספרת סיפור של תקופה, של הוויה. אם לא הייתי יודעת אחרת יכולתי בקלות לחשוב שאני קוראת ספר ממואר, וזה בגלל האותנטיות של הדמות שכתובה נהדר. הצלחתי להרגיש את נירה, את מי שהיא היום, את הצעירה שהיתה פעם.
היכולת של הסופרת להכניס את הקורא לתוך אווירה מסוימת, ובשלושת חלקי הספר, מבלי להכביר במילים זו צורת כתיבה שאני מאוד אוהבת. חוץ מזה שזה כישרון . זה כמו מילים שלא נכתבו, אבל כן מצליחות לעבור מהכותב אותן אל הקורא. עצב בפרק של מאיר, בלבול בפרק של גילי.
גם אם מפרידים אי אלו שנים בין הגיבורים, ותקופות חיים שונות, מדהים לראות את מוטיב העקירה שקיים אצל כל אחד מהם, איך נסיבות חייהם של שלושתם דומות, שבעקבותיהן התקבלו החלטות משנות גורל.
כשהגעתי לחלק השלישי, לסיפורה של גילי חשבתי לעצמי שהחלק הזה הוא החוליה החלשה בשרשרת, אבל לא נדרשו לי יותר מדי עמודים בהם הבנתי עד כמה טעיתי, ויש יד מכוונת ומאוד חכמה בדיסוננס הזה.
הספר עוסק בשורשים, זהות , השתייכות, משפחתיות והוֹרוּת. ולא רק הרצון להוֹרוּת, אלא חשוב יותר: בבחירה שלנו בהוֹרוּת. ובכלל בבחירות שאנחנו עושים בחיים, ואיזה מחיר נשלם על כל בחירה כזו.
הכתיבה של גלס-עברי מלוטשת, ואהבתי את הטריו הזה.
ממליצה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
