ביקורת ספרותית על חזון ופגיון - האסלאם ומלחמתו בכופרים מאת מיכאל בן ארי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 באוגוסט, 2024
ע"י וויליאם מאני


סקירה היסטורית של האסלאם מראשיתו ועד זוועות טבח שמחת תורה.
מחקר מעמיק ומקיף חושף בפנינו את ה'היפכה מיסתברה', הזעקה המושתקת של מי שחזה את ארועי אוקטובר וקולו הושתק והוקע ככהניסט, משיחי ופאשיסט. שוטח בפנינו משנה מפורטת ומנומקת, קריאת מציאות שמקשיבה למה שהערבים אומרים ולא מייחסת להם תכונות אינפנטיליות ואדנות כאילו לא באמת מתכוונים למה שיוצא להם מהפה. ציטוטים מהקוראן, דרשות של אנשי דת וראיונות רבים מספור מכים בקורא ללא רחם, תולשים מעל עיניו את משקפי הכזב הוורודות.
"אם היהודים יותירו לנו את פלסטין האם נתחיל לאהוב אותם? מובן שלא…ראשית הם כופרים ושנית הם אויבים…מלחמתנו ביהודים היא לנצח…נילחם, נביס ונשמיד אותם עד שלא ישאר יהודי אחד על פני האדמה. (עמ' 69).
ההבנה שהכניסה למשא ומתן היא הונאה שתפקידה לשפר עמדות ויציאה לג'יהאד מעמדה טובה יותר.
הרצון של האיסלם להשתית את אמונתו על העולם כולו בכוח החרב, חדוות המוות והציווי להרוג ולההרג, קעקוע של תאוריית 'המפגע הבודד' וההבנה כי החלטות שלקחנו כעם מבוססות היו על ראיית עולם מערבית משאלות לב וכסילות. קריעת מסכת ההונאה והמהלכים המתוחכמים של רע"ם ומנסור עבאס.
השימוש בכלים הדמוקרטיים שהמדינה מאפשרת, בכדי להביא להשמדתה מבפנים.

מומלץ בחום! קריאת חובה לעניות דעתי.

5/5 בסולם מאני.
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
וויליאם מאני (לפני שנה)
תודה ענת
ענת (לפני שנה)
קריאת חובה מסכימה עם הביקורת, ספר מצוין, עובדתי. ענייני. כל משפט או טענה מגובים במראי מקום. הספר מאפשר מבט כולל לאורך התקופות וזיהוי תבניות שחוזרות על עצמן לאורך השנים (של כל הצדדים) שלצערנו אינן משתנות. בעיני זהו ספר שצריך להיות חלק מתכנית הלימודים בבתי הספר.
וויליאם מאני (לפני שנה)
פואנטה - נקווה לטוב, נתכונן לגרוע מכל.
עמר - בהחלט יש לו על מה להתגאות. עשה עבודת עומק יסודית.
roeilamar (לפני שנה)
דרך בן ארי התחלתי לקרוא כתבים של האחים המוסלמים בפרט וספרות אסלאמית בכלל. הוא פרסם עשרות סרטוני יוטיוב בהם הוא פורש את הידע שלו בקשר לאסלאם במשך שנים, בזמן כתיבת הספר. צפיתי בהם והם גרמו לי ללכת למקורות האסלאמיים עצמם.

יצא לי לפגוש אותו כמה פעמים בחודשים האחרונים, כמובן שהודתי לו מאוד על מה שהוא עושה למען עם ישראל. הוא הולך לכל מקום עם עותק של הספר שלו ביד, זה די מצחיק וחמוד, ניכר שהוא מאוד גאה ביצירה הזו.
פואנטה℗ (לפני שנה)
לא יקרה רגע כזה לעולם.
פילדלפי סלול באספלט.
סינואר מקבץ נדבות ברחוב בתחפושת של אישה.
קצת אמונה, וויליאם יקירי.
(ולא להוציא דרכון פורטוגלי...)
וויליאם מאני (לפני שנה)
פואנטה - בן ארי כותב על כך. ברגע שישראל תושמד יעלמו הפלסטינים כפי שהופיעו. זה אסופת שבטים שמה שמאחד אותם זה השמדת הציונות. גם שצבאות ערב התאחדו במלחמת העצמאות כל צבא התכוון לספח חלק, רק הירדנים הצליחו אך מעולם לא התכוונו לתת לעם המומצא לשלוט.
פולפ - יש בספר פרקים שלמים על הקשר הנאצי והאסלאם. מרתק. העונש של אירופה זה המוסלמים, רצחו 6 מליון יהודים כדי לקבל את העושר התרבותי הנוכחי.
Pulp_Fiction (לפני שנה)
לא יודע אם במדינות אירופה השריעה כל כך קרובה, אבל ללא ספק לגורמים איסלאמיסטים שם השפעה הולכת וגדלה. ויש לזכור שמדובר במדינות עם ארסנל גרעיני(בריטניה, צרפת). ברוסיה יש כ20% מוסלמים שבשנים עברו רובם היו מסורתיים, אך די נאמנים לרוסיה. בשנים האחרונות גם בקרבם גוברת הקצנה איסלאמית ובאזורים רבים הנשים המוסלמיות החליפו את המלבוש העממי בחיג'אב או ניקאב.
נראה שהדרך היחידה לעצור את התפשטות האסלאם היא דרכה של יפן - פשוט חסימה של הגירה מוסלמית באשר היא. כמובן שלדעתי יש לאפשר הגירה של בני כל הגזעים, אבל בתנאי שהם לא מנסים לכפות את דתם ותרבותם על כל השאר. למרבה הצער כשקהילות מוסלמיות צוברות כוח זה בדיוק מה שהן עושות.
לצערי אנשים לא מבינים שהאסלאם בימינו מקביל לאידאולוגיה הנאצית ואף חמור מכך. הם רואים בן דת מוסלמי נחמד והגון (ויש רבים כאלה) ומסיקים שכל האנשים מחפשים רק חופש, שוויון וגידול ילדים בנחת. טעות מרה. אגב לא מן הנמנע שההגירה האיסלאמית הפראית לאירופה ולארה"ב התאפשרה "בזכות" פקידים מושחתים שקיבלו ממון רב ממדינות וגורמים ידועים על עצימת עיניים ופתיחת דלתות. זה כבר היה כתוב בספרים לפני 20 שנה.
פואנטה℗ (לפני שנה)
לפי המנדט הבריטי המקורי (ועידת סן רמו 1920), השטח של ארץ ישראל כלל עוד 77% שאח"כ עברו לירדן.
למה העם המומצא לא דורש את זה חזרה?

הם יכולים בכיף להשמיד את אירופה האבודה (בקרוב, חוקי השריעה בבריטניה), איתנו זה לא יעבוד והם כבר לא מעניינים אף אחד (פוטין, סין וכו').





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ