זה הספר השלישי שלה שאני קורא. כמו שני ספריה האחרים - מעולה. המעניין הוא שמבחינת הסדר, קראתי קודם כל את ספרה האחרון - "אמריקנה", אחר כך את ספרה השני "חצי שמש צהובה" ורק עכשיו את ספרה הראשון "היביסקוס סגול" - זה מעניין כי מצד אחד כאילו הפסדתי את ההתפתחות שלה כסופרת, מצד שני אם לא הייתי קורא את אמריקנה שאליו נחשפת לראשונה לא הייתי מגיע לאחרים. היא מתארת את החיים בניגריה בצורה מרשימה ויוצרת לקורא תמונה מאוד מעניינת על מדינה אחרת, אופי חיים שונה, מערכות יחסים מעניינות. כאן היא מביאה מערכת יחסים קשה בין אב אמיד, מוערך ביותר ע" סביבתו, תורם נדיב, נוצרי פנאט שבתוך ביתו מתעלל באשתו וילדיו על הרקע של חובות התפילה, ההתנהלות הנוצרית כפי שהוא רואה אותה ואשר לבני ביתו קשה לקיים כמו שהוא דורש. הסיפור מובא מפיה של בתו קמבילי - נערה מתבגרת שמצד אחד נדרשת להתנהלות נוצרת מופתית אבל כשהיא מתארחת עם אחיה הבוגר ממנה קצת אצל בני דודיה היא רואה עולם אחר סבלני יותר ואז מתפתח אצלה הדיסוננס לגבי יחסה לאביה הנערץ. ספר מעולה כמו שני ספריה האחרים.

אני לא בטוחה באיזה שלב החלטתי שאני אוהבת את אפריקה, אבל מפה לשם זה נהיה אחד הדברים האלה שברורים לך דווקא מפני שהסיכוי להגשים אותם נמוך כל כך. בהתחלה, אני מניחה, זה נבע מאהבת בעלי החיים, הסוואנות ו"מלך האריות", אחר כך התחלתי להכיר על קצה המזלג מהתרבויות המרתקות והשונות כ"כ שמתגוררות שם. היום אפריקה היא בעיקר מקום של מלחמות אזרחים ורעב, אבל עדיין נראית לי כמו תיבת הפתעות גדולה.

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה היא סופרת שמיטיבה לחשוף את הצד הזה של אפריקה- האנושי, הכואב והלוחם, והיא עושה זאת היטב בספר הזה שהוא הראשון מבין שלושה (בעברית, בכל אופן) ואיכשהו האחרון שקראתי.
במרכז הספר עומדת קמבילי, נערה בת 15 בניגיריה, בת לאב נוצרי עשיר שהוא פטרון הקהילה מחד ולוחם למען הדמוקרטיה בארצו מאידך. בתוך הבית האב הוא קודם כל מנהיג של משטר קתולי נוקשה, הכולל תפילות של 20 דקות לפני הארוחה, מערכת שעות קפדנית מדי יום וציפיות קשוחות להצטיינות בכל. יוג'ין האב מרחיק את קמבילי וג'ג'ה אחיה הגדול מאביו שלו כיוון שהוא עובד אלילים ומנסה להרחיק אותם גם משאר העולם, אבל איכשהו אחותו מצליחה לשכנע אותו להביא את השניים לביקור. הדודה היא מרצה באוניברסיטת נסוקה (מקום רב משמעות בכל ספריה של אדיצ'ה) וחיה חיים פשוטים על הציר בין פרא למודרנה ובין אמונות שבטיות ארוכות שנים למיסיון הנוצרי. באופן טבעי, חשיפתם של קמבילי וג'ג'ה לחיים השונים האלה לא משאירה אותם אדישים וחזרתם הביתה מלווה בעימותים קשים ובכמה רגעים של התנגשות רגשית וערכית נוגעים ומזעזעים.

אדיצ'ה כותבת נהדר את האווירה, ממלאת את הספר באזכורי מאכלים ומקומות, מעבירה את החיים הססגוניים בניגריה, על יתרונותיהם וחסרונותיהם, בכישרון רב. בניגוד לספר הבא "חצי שמש צהובה" שבמרכזו עומדת מלחמת האזרחים הקשה או לקובץ הסיפורים המעולה "כרוך סביב צווארך" שעוסק בקשיי המהגרים לארצות הברית, בספר הזה הפוליטיקה היא רק רקע. הספר הוא קודם כל סיפור אנושי ומוכר של הרגע הראשון בו נחשף המתבגר לחיים אחרים ומוצא לפתע את הרגליו ואמונותיו מוטלים בספק. קמבילי אינה עושה מהפך גדול או שינויים דרמטיים, ופה קסמו של הספר הזה. למעט הסגירה החפוזה מעט של הסיפור הוא מתנהל לאט ומספר על יחסי משפחה והתרחשויות נפשיות באופן שנוגע ללב, גם אם אפריקה היא לא כוס התה שלכם.

סופרת ניגרית החיה בארהב ומעבירה באופן מדהים מרתק ומענין את החיים המסובכים בניגריה. אמנם זה סיפרה הראשון אבל אני קראתי אותו אחרי חצי שמש צהובה ו צעיף כרוך על צוארך. כל הספרים משקפים את הניגודים החדים בניגריה הן בין עשירים לעניים הן בין הדתות הנוצרית והפגאנית. וכן הרצון של המשכילים לחיות חיים תרבותיים חופשיים עם עיתונות חופשית, לימודים גבוהים מגוונים, ספרות, עיתונות והעניים רק מחפשים את מנת המזון הבאה. ושולט על כל אלה משטר מושחט המתחלף מדי פעם בין גנרל אחד לאחר שממריד את העם נגד האינטיליגנציה, זו מתיאשת מלתקן את המצב ומנסה לברוח לארהב. אבל שם הניגרים נתפסים כבורים שקרנים ומניפולטיביים הנבלעים באוכלוסיה השחורה המקומית.כל הספרים דנים בנושא זה.
צורת כתיבת מאד יחודית, כל הספרים מענינים ומומלצים.

הקסם נמצא בפשטות, זה המשפט ההולם ביותר לספר הזה.
סיפור נוגע ללב, שמעיד על תרבות, אך גם על אנושיות וחום.
התנגשות אמונות לא חייבת להיות קונפליקט בהכרח, אך לפעמים אמונות שונות יכולות לגרום לויכוחים בתוך המשפחה ומחוצה לה.
סובלנות היא מעלה חשובה, בלעדיה הכל יכול להתמוטט ברגע.

מעט ספוילרים לא הכרחיים, אבל גם לא ממש מזיקים.

סיפור המעשה יכול להתרחש במדינות פחות או יותר חשוכות ומכאן שאין בו יחוד. מדובר בפאפא יוג'ין, אב לג'ג'ה הבכור בן ה-17 וקמבילי בת ה-15. פאפא יוג'ין הוא תעשיין ניגרי, איל הון התורם לגופים רבים בניגריה מדינתו, רבים מגופים אלה הם כאלה העוסקים בילדים ובנכים וכמובן מקורבים לנצרות. פאפא יוג'ין כל כך דתי שהוא כבר פאנאט, שבתוך ביתו אין הוא מהסס לרגע להתעלל בבני משפחתו מאשתו ועד בתו, דרך בנו הבכור. אלה חוטפים ממנו על ימין ועל שמאל, עד נכות. כדי להוסיף שמן למדורה, פאפא יוג'ין הוא גם פסיכופאת לא קטן, כך שאחרי שהוא גומר להתעלל בבנו ולהטיל נכות בזרת יד שמאל שלו (ונמנע מלפגוע ביד ימין הכותבת), הוא רץ עם הילד לבית חולים וכולו דמעות תנין.
למרות הכל, פאפא יוג'ין משתכנע מדברי אחותו איפאומה ומרשה לשני ילדיו לבקר בביתה לזמן מה, בית שהוא קצת פחות אדוק, אם כי עדיין נוצרי. שם לומדים ג'ג'ה וקמבילי מהם חיים חופשיים ונורמליים, אם כי גם שם עפות כמה סטירות כשצריך אותן. זו כנראה דרכה של ניגריה ופאפא יוג'ין הוא רק הסמל היותר קיצוני. בין לבין יש קצת פוליטיקה הגורמת לניגריה להראות רע עוד יותר, עניה יותר, דלה יותר בזכויות אדם, ובכל הדייסה הסמיכה הזו יש גם סיפור אהבה קטן ובלתי אפשרי.
בסופו של דבר מדובר בספר מפורסם יחסית. השאלה היא, האם גם שווה לקרוא אותו ולמרבה הצער התשובה היא לא. זו לא שלילה מוחלטת, אבל יש ספרים טובים יותר מכל סוג ומין ודווקא ספר זה אינו הכי כשרוני, הכי מרתק והכי מיוחד שיצדיק עצמו.
שוב ושוב אפשר לראות שככל שיש יותר דת ויותר דתיים, החיים מסתבכים והופכים לבעלי משמעות שלילית. אחרי ככלות הכל, לחיים אין באמת משמעות וממש לא צריך דת כדי להפוך אותם לבעלי משמעות שלילית, קשת יום, עצובה ואפלה.

ספר מרתק הנקרא בנשימה אחת מתאר את קורותיה של משפחה אמידה בניגריה מנקודת מבטה של נערה בת חמש עשרה . המשמעת הנוקשה בבית הוריה והתנגדותו הקיצונית של אביה למסורת עבודת האלילים - ואשר בגללה ניתק את קשריו עם אביו מולידו , שלא קיבל על עצמו את הדת הנוצרית הקתולית, ואת ילדיו מסבם האהוב - הפכו את חיי הילדים לקשים ביותר. האם היא טיפוס סביל ופאסיבי הנגררת אחרי האב שהרבה להעניש את אשתו וילדיו עונשים פיסיים בכול עת שחרגו מ"מערכת השעות" הנוקשה שהכתיב להם. נפשם של הילדים יצאה אל הדודה האלמנה , אחות האב, שהבינה לליבם והעניקה להם אווירה של חופש . זהו ספר נוגע ללב שקל להיסחף ולהזדהות עם הדמויות הססגוניות הפועלות בו. ספרה השני: "חצי שמש צהובה" לא נופל ממנו ואף הוא מרתק ביותר. ממליצה על שניהם.

ספר נוגע ללב. על משפחה במצוקה בניגריה. הסיפור המשפחתי נשזר עם הסיפור הלאומי, ארץ הנאבקת על חלוקה צודקת יותר של משאבים וכוח. ד'ר ג'יקל ומיסטר הייד בשפת האיגבו של אפריקה.

טוב.. אני פרשתי אחרי מאה ומשו עמודים.. צ'יעמוםםם הבנת צ'יממנדה? :)

ספר שהביא אותי למקומות שלא הכרתי .סופרת מרתקת הרגשתי שאני ממש שם בניגריה