ספר טוב, לא ידעתי ממש למה אני נכנסת אבל הצלחתי להעריך את זה.
לשתי הדמויות פה יש פוסט טראומה, הגיבור היל מהתאונה שהייתה לו, ואנדי מאיזשהו בחור לא טוב שהיא יצאה איתו בעבר.
יש בספר הזה אפלוליות כזאת שמרגישים מההתחלה, כי אנדי ממש בקטע של אימה, והיא גם עוסקת בזה בכתיבת ספרי אימה ופודקאסט על סיפורי אימה האמיתיים שמטרתו לעזור לנשים אחרות להיות יותר מודעות לסכנות שבסביבה ואיך להגן על עצמן.
זה כבר משהו שאפשר להעריך בספר הזה, השיח על בטיחות אצל נשים, וזה משהו שיוצא לשמוע עליו פה ושם על תרסיס פלפל, על לא להדליק את האור בדירה ברגע שאת מגיעה אליה כדי שאם מישהו עוקב אחריך הוא לא יתקשה לפענח איפה את גרה, על איך להתנהל במקרה של תקיפה.
אלו לא נושאים שקל לקרוא עליהם אם יש לך טריגר בעניין הזה, אבל אני באופן אישי גדלתי בסביבה גברית ונראה לי שכתוצאה מכך אני מרגישה מוגנת.
למרות שללא ספק יש אמצעי בטיחות שאני לא לוקחת, ואני לא אספר לכם באיזו צורה אני לא מתנהגת בבטיחות, כי זה יהיה ממש לא בטיחותי, למרות שאני בספק שמישהו מפה ינסה לתקוף אותי - אבל זה הקטע בלהיות אישה, את אף פעם לא יכולה לדעת.
העולם הוא מקום אפל.
עכשיו בוא נדבר על הספר.
אז כמו שאמרתי אנדי ממש בקטע של אימה, ויש לה עבר לא טוב שמונע ממנה מלהרגיש בטוחה ומוגנת עם גברים, ואז היא מכירה את היל, והיא מתחילה לסמוך עליו.
ויש הרבה עדינות בתהליך הזה של ההתקרבות שלהם, כי גם להיל יש מטען, דיכאון שהוא מתמודד איתו ואובדן של האדם שהוא היה.
אני חושבת שזה ספר טוב לאנשים רגישים, שיודעים מה זה לפחד להתקרב לאחר ולהתמודד עם הקושי שבין מאוד לרצות ולהרגיש את החיבור לשדים הפנימיים.
לאנדי יש חרדות, היא כל הזמן חושבת על האפשרות הכי נוראית, היא תמיד מנסה לחשוב איך להינצל במידה והיא תגלה שהסיטואציה שהיא נמצאת בה כרגע עלולה להפוך לסיטואציה מסוכנת.
להיל יש דיכאון, הוא לא האדם שהוא היה מאז התאונה שהוא עבר, הוא עדיין מתמודד עם קושי פיזי, והוא במצב שהוא לא כל כך יודע איך להמשיך את החיים שלו.
אבל הם מאוד נמשכים אחד אל השני, מאוד רואים את הקסם שבאחר, והדיאלוגים שלהם מאוד משכנעים.
אהבתי את איך שהסופרת כתבה את רגע הקונפליקט בספר, היה משהו מאוד ראלי ויומיומי, ועדיין מותח מאוד ודרמתי.
אני חושבת שתוך כדי שקוראים את הספר מבינים פחות או יותר מה הרגע המותח בספר הולך להיות, ועדיין זה בוצע בצורה משכנעת ונהניתי מזה.
סך הכול, ספר מוצק, עם דמויות מוצקות, עם עולם מוצק, שהביא משהו קצת אפל וחשוב, וגם סמאט לוהט.
אני חושבת שכדאי לדעת לאן נכנסים, כי הכריכה גורמת לספר להיראות מאוד קליל ומתוק, והוא בדיוק לא הרגיש ככה.
לי הוא הרגיש חשוך קצת, אבל אני באופן אישי אהבתי את זה, כי פשוט באתי לספר הזה בצפייה לקרוא ולגלות אותו, לא ידעתי ממש לאן אני נכנסת וזה איכשהו לא הפריע לי ליהנות.
אני לא בטוחה בדיוק איפה החוזק של הספר הזה, כי בדרך כלל אני אומרת: "ההומור פה ממש טוב", "הכתיבה פה נהדרת", "המשיכה המינית", "הדמויות כל כך חביבות"... אבל במקרה הזה, זה פשוט סיפור שלא מרגיש כמו משהו שקראתי בעבר, על זוג שאני איכשהו יכולה להזדהות עם השיחות שלהם ולהרגיש מחוברת לתהליך ההתקרבות שלהם.
זה היה מאוד רומנטי אגב, איך שהם... דיברו על הרגשות שלהם.
כאילו, אני יודעת שזה נשמע מפגר, אבל שיחות נפש יכולות להיות מאוד מושכות לפעמים, וכנות במיוחד בנוגע לאיך שהאחר משפיע עליהם - זה פשוט לא משהו שנמצא בכל רומן רומנטי.
קיצר, אני סתם מושכת את הזמן, אהבתי שהספר הזה הביא משהו שונה ואני מקווה שהצלחתי להעביר את זה לכם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
