ביקורת ספרותית על עוד מעט אור מאת אורנה קזמירסקי
ספר טוב

---

אהבה ומלחמה כמצב קיומי

עוד מעט אור, של אורנה קזמירסקי, הוא שם ספר, המתאר אדם הנתון בחשכה, המעודד את עצמו, שליקום חוקיות משלו, ותמיד אחרי החושך יבוא האור.

בכריכת הספר, ציור נפלא, בסגנון חצי מופשט, בו שדות בגוונים חמים, מעליהם רובצים שמיים כחלחלים אפרוריים, קודרים למחצה, היוצרים צפיה להתבהרות, שעוד רגע תופיע עם זריחת השמש.

שרה, היא סטודנטית לאמנות, החיה בתחילת המאה בפראג, להורים רופאים מתבוללים, המצפים שביתם תלך בדרכם. אך לשרה רעיונות משלה, היא משתעממת מהברברת הסטודנטיאלית, בבתי הקפה הבוהמיינים, ונחשפת באקראי לרובע היהודי, שתושביו הם יהודי המזרח, עניים מרודים הדוברים יידיש. היא אוהבת לרכז סביבה את ילדי הרובע, לספר להם סיפורים, אותם היא כתבה ואיירה.

ברובע היהודי, היא פוגשת בהוגו, מורה בבית הספר ופעיל ציוני. שרה מתאהבת נואשת בהוגו, אך הוא מתייחס אליה באדישות, אהבתו נתונה לרעיון הציוני. בעקבות היכרותה עם הוגו, שרה מחליטה לשנות את מסלול חייה, ולהפוך לחלוצה בקיבוץ בעמק הירדן. היא נפרדה, מהוריה ומהוגו, אהובה, מבלי לדעת אם אי פעם תשוב לראותם.

יעל, נולדה בקיבוץ אותו יסדה שרה, הסבתא שלה. אביה נפל במלחמת העצמאות. לאחר נפילתו, אימה עזבה את הקיבוץ וניתקה את יחסיה עם שרה אימה, באופן שיעל כלל לא מכירה את הסיפור של הסבתא שלה.

בשנת 69, כמעט חמישים שנים, לאחר ששרה היגיע לעמק, יעל, הנכדה מגיע לשרת כחיילת בבסיס צמח, שם היא מתחברת לחיילת, בת הקיבוץ של שרה, שכבר לא בחיים. יעל, בהדרגה נחשפת לסיפור של שרה, לסודות של משפחתה, לייסורים ולקשיים שחוותה שרה, כחלוצה ובעיקר לשבר הגדול שהתחולל עם נפילת אביה של יעל.

עיצובה של שרה, הדמות הראשית נפלא, כאישה שהיותה חלק מהקולקטיב הקיבוצי, אך הצליחה לשמור על האינדיבידואליות שלה. לא פעם חברי הקיבוץ, כינו אותה מאחורי גבה, מטורללת, אך סלחו לה משום שהייתה, המשוררת, הסופרת ומתווה התפיסה החינוכית של הקיבוץ.

יעל, מעוצבת כדמות חלשה ותלושה בצורה קיצונית, עיצוב שלא מסתדר, עם עומאר, גיבור משנה, ערבי כריזמטי שהוריו היגרו לארצות הברית, מכפר על שפת הכינרת, שתושביו גורשו במלחמת השחרור. כעת הוא היגיע לחקור תל ארכיאולוגי, וגם להתחקות אחרי שורשי משפחתו. דמותו ויחסיו עם יעל לחלוטין לא משכנעים.

ברומן משולבים, מכתבי האהבה בין שרה והוגו, המופעים, בפונט אחר. הכתיבה שלהם שדופה ולא משכנעת, ומהווה החמצה, לאופן בו מכתבים יכולים לתרום לרובד הרגשי של הרומן.

הספר מצליח, לדייק רגשות וחיים שלמים באמצעות מילים בודדות: "בשנתיים הללו הייתה סבתי עצובה מאוד... כה נדכאה הייתה...כעסה... הפך לזעם על עצמה, על חייה, על בחירות הלקויות ועל החלטותיה האבודות."

ספר שמילותיו המרהיבות, מצליחות לגעת במגוון רחב של רגשות, הן מתארות את הקונפליקטים הענקיים איתם התמודדו החלוצים, בין הצרכים הקולקטיביים והלאומיים, לבין המאוויים האישיים וההקרבה האישית, שמותירה סימני שאלה רבים, לבחירות שלנו ולמשמעות שאנו מבקשים לחיינו בימים אלה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על עוד מעט אור