ביקורת ספרותית על גֶדל, אֶשר, בּאך: גביש בן-אלמוות - פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול מאת דאגלס ר' הופשטטר
ספר מעולה

---

לכל מקול יש תקליט שהמקול אינו יכול לנגן. זהו משפט שחוזר על עצמו לא אחת בספר. אם המקול הינו מקול חזק שביכולתו לנגן כמעט כל צליל הוא חייב להיות עדין מאוד ולכן הוא עשוי להיות פגיע לתקליטים עוינים שעלולים לגרום למקול להישבר מעוצמת הצלילים שהוא מנסה להפיק מהתקליט. אם לעומת זאת המקול הינו מקול פחות איכותי הוא לא יצליח לנגן תקליטים שבהם נדרשת עדינות מירבית ולכן צריך או להתפשר על איכות הפקת הצלילים של המקול או על איכות החסינות של המקול בפני תקליטים עוינים. כשקראתי את הספר התחלתי להרגיש קצת כמו המקול. הספר עוסק לא מעט בהתחככות עם האינסוף והוא מסובך מאוד עם אינספור אזכורים עצמיים בתוך מערכות ומטא מערכות כך שהמוח שלי הרגיש קצת כמו המקול שעלול להישבר מרוב עוצמת הצלילים העדינים שהוא אמור להפיק מהתקליט (כלומר הספר עצמו). א"כ ניתן לומר שגדל אשר באך מדבר על מה שמרגיש מי שקורא את גדל אשר באך וזוהי דוגמא לאזכור עצמי. א"כ גם ניתן לטעון שאפשר לקרוא את גדל אשר באך שמדבר על מי שקורא את גדל אשר באך שמדבר על מי שקורא את גדל אשר באך וכו וכו. אם הרגשתם כרגע את הסחרחורת מרוב הפרדוקסליות שבאותם אזכורים עצמיים ואהבתם את התחושה הספר הזה מתאים בשבילכם. בספר יהיו לא מעט דיבורים עצמיים צפנים דנ"א מערכות מתמטיות ומחשבים כשכולם באים לפתור את בעיית האזכור העצמי וה"אני". הספר מלא בהנפשות בין פרק לפרק בעלילות אכילס והצב שם תיתקלו בדמויות כמו אכילס הנחמד הצב הערמומי הסרטן המתוחכם והעצלן העצלן (עוד דוגמא לאיזכור עצמי). הספר עוסק בשילוב בין משפט האי שלמות של גדל הציורים של אשר והמוזיקה של באך. לכאורה שלושה תחומים שונים שבין כולם הוא מוצא איזומורפיה כדי להסביר את התודעה וכן לענות על השאלה האם בינה מלאכותית היא בגדר האפשר. אם אתם אוהבים להרהר בשאלות אודות מהות ה"אני", לפתור בעיות לוגיות קשות ושאלות מתמטיות תקראו את הספר, זהו ספר חובה. הוא אמנם ספר קשה אך כתוב בצורה נגישה שכל אחד עם קצת מאמץ יכול לקרוא.

» ביקורות נוספות של נתי
» ביקורות נוספות על גֶדל, אֶשר, בּאך: גביש בן-אלמוות - פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול