לפעמים ספרים גאוניים נקרים בדרכך במקרה, עקב המלצה אקראית, או בדרך אחרת ואת חושבת לעצמך כמה ספרים נפלאים את מפסידה... בכול אופן, על "המפלים" לא שמעתי וגם לא ממש על הסופרת, ג'ויס קרול אוטס. מבדיקה בויקיפדיה מסתבר שהיא סופרת אמריקאית ותיקה ועטורת פרסים, שתורגמה מעט יחסית לעברית, בעיקר בשנות ה 80', ולאחרונה עוד כמה ספרים בקטגוריית הנוער. גם זו שאלה מעוררת מחשבה, את מי בוחרים לתרגם, ואת מי אנחנו מפסידים.
"המפלים" נקרא באנגלית The Falls וכך בתירגום לעברית אובדת המשמעות המילולית הפשוטה של נפילות, כמו גם הקונוטציה הדתית נוצרית של "הנפילה" בה' הידיעה, הלוא היא החטא הקדמון. אבל זוהי בעיית תירגום שאני מניחה שלא ניתן להתגבר עליה. הספר כולו טעון בסאב טקסט נוצרי שאובד ברובו לקורא הישראלי, אבל גם ללא הרובד הזה זהו ספר גאוני בעיניי.
קודם כול הוא משלב בהצלחה מרובה דרמה משפחתית רב דורית, וסיפור אקולוגי סביבתי. בנוסף, זהו אחד הספרים הבודדים בהם הטבע, במקרה זה מפלי הניאגרה, מהווים דמות משמעותית ומעוצבת להפליא בעלילה. ואם כול זה לא מספיק אז המספרת שוזרת בצורה אמינה וכשרונית מספר גדול של סיפורונים, שיוצאים ונכנסים מהעלילה הראשית, מעשירים אותה ומוסיפים לה עומק בלי לפגוע בעלילה המרכזית. ויתרה מזו, היא גם מלהטטת בין נקודות מבט, הספר כתוב ברובו בגוף שלישי יודע כול, אך ישנן גם הצצות חטופות לתוך התודעה של הגיבורים, וגם זה קורה באופן אמין ובטיבעיות. גם הסיום נכתב ביד אמן, קווי העלילה המרכזית נסגרים יפה והדמויות הראשיות זוכות לסוג מסויים של גאולה, כזו או אחרת, אך עדיין נשארים מעט זנבות עלילתיים פתוחים ומעוררי סקרנות, כמו בחיים.
לאחרונה, כמו אצל רבים מאיתנו, סבלנותי פחתה ואני מתקשה לקרוא טקסטים ארוכים, אבל 528 העמודים של הרומן רב היריעה הזה סחפו ושטפו אותי לגמרי (סליחה על משחק המילים הנדוש), ומספר חודשים לאחר הקריאה הראשונה אף קראתי את הרומן שוב בעניין רב לא פחות. חלק מהקרדיט מגיע ללא ספק למתרגמת אלינוער ברגר שעשתה עבודה מצויינת בתירגום הרומן המורכב הזה.
בקיצור, תענוג של ספר. מורכב, מרובד, רחב יריעה אבל בעיקר מהנה ומרתק. חמישה כוכבים מנצנצים בדירוג הקמצני למדי שלי. ותודה לחברתי מאיה על ההמלצה.


















