ביקורת ספרותית על נשף המשוגעות מאת ויקטוריה מס
ספר מעולה

---

ספר חזק המתאר עד כמה דעתם של אנשים בין שהם בורגנים, ובין שהם פשוטי העם, נטרפת מכל חריגות, אפילו מזערית.
'נשף המשוגעות' הוא סיפורן של נשים שהפכו למריונטות הנתונות לחסדיהם של תסמינים נלעגים,
בובות בידיהם של הרופאים המפעילים אותן ובוחנים אותן מכל זווית, כמו בהמות משונות המעוררות עניין קליני בלבד.

הנשים הללו שוב אינן רעיות, אימהות או נערות, לא מתחשבים בהן, והסטיגמה כלפיהן היא של חולות משוגעות.
יש את לואיז בת ה-16 שהגיעה למקום עקב התעללות, יש את אז'ני בת ה-19 שאביה חרץ את גורלה,
יש את תרז ויש עוד רבות אחרות שכל "חטאן" הוא חוסר התאמה לחברה הפרימיטיבית והמנוכרת.

בפריז של שנת 1885, אישה נועדה להיות רעיה בלבד. אל לה להתנגד, להביע דברים, לנסות ללמוד או להתפתח,
ומי שניסתה לעשות זאת, דאגו לאשפז אותה בכפייה. היה אסור לפגוע בסדר הציבורי. גבר למעלה, אישה למטה.
ושם במקום כלאן "היעדר השעון הופך כל יום לרגע מושהה שאין לו סוף.
בין הקירות האלה, שם הן מחכות לביקור רופא, הזמן הוא האויב הבסיסי.
הוא גורם למחשבות המודחקות להתפרץ, מעיר את הזיכרונות מרבצם, מציף את החרדות,
מעורר את החרטות - והזמן הזה שאין לדעת אם יגיע אי פעם לקיצו, מפחיד אפילו יותר מן המחלות שמהן הן סובלות".

האחות האחראית היא ז'נבייב "הוותיקה" שעובדת במקום כ-20 שנה , והיא זאת שמנתבת בין החוסות לסגל הרופאים והאחיות.
למראית עין היא קשוחה, אך בתוך תוכה היא קשובה ודואגת לנשים.
'נשף האביב' או נשף המשוגעות כפי שחברי המעגל הפריזאי הנחשב מעדיפים לכנות,
מתקיים בבית החולים בחודש מרץ מדי שנה, ואליו מגיעה כל השמנה וסלתה של העיר: רופאים, קציני משטרה, עורכי דין, סופרים פוליטיקאים ועוד...
כולם באים לחזות במאורע הגדול של השנה, מופען של הנשים שאושפזו והן מוצגות למטרות בידור.

בין כל הנשים יש גם בריאות בנפשן כמו אז'ני המנסה לשמור על תקווה ושפיות במקום הנורא
"היא יודעת שאסור לה להיחלש, שהיא חייבת לשמר את כל יכולותיה - הפיזיות והאינטלקטואליות - כדי לשרוד כאן.
היא המוצא היחיד של עצמה בתוך מקום שיביא עליה כליה ברגע שיופיע סימן החולשה הראשון".

הסופרת היטיבה לתאר את הדמויות, להטמיע רגש במילים, ולהיכנס לליבו של הקורא, בפרט הקוראת. מומלץ ❗


* הספר עובד לסרט, טרם צפיתי.


** 14.6.24
אז צפיתי בסרט הצרפתי והוא מרתק.
כמובן שקיימים אי דיוקים, ויש גם קיצורים כי לא ניתן לספק בסרט
את כל הפרטים הקיימים בספר.
בסרט ישנן סצנות אכזריות על "הטיפולים" שעוברות הנשים המאושפזות,
עינויים קשים, וצילומי הנשים בעירום (מה שלא זכור לי שהיה בספר).
אבל לראות את הדמויות לובשות פנים, ואת שתי השחקניות הראשיות
המעולות שמשחקות בצורה אותנטית, הופך את הסרט לחזק וחשוב.
מומלץ❗

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על נשף המשוגעות