ביקורת ספרותית על צמא - הבלש הארי הולה #11 מאת יו נסבו

---

מה אנחנו יודעים על נורווגיה? אני מניחה שלא הרבה. בעיקר שהיא מדינה עשירה ומאושרת. נורווגים, בגדול, יותר מאושרים מישראלים, למרות שמסתבר שגם ישראלים מאושרים יותר מרוב העולם. בתוך המדינה הזאת, עתירת הנפט, האמצעים ומדיניות הרווחה, יש אנשים שהם קצת פחות מאושרים. חלקם אומללים מאוד, ולפעמים האומללות הזאת מובילה אותם לדיכאון ולאלכוהוליזם. הארי הולה הוא רק דוגמה אחת, גם אם בידיונית.

טוב, אני לא מקורית, העתקתי את המשפט הזה. למעשה לקחתי אותו מהסקירה שלי על הספר "העטלף" הלא הוא מה שמתואר כאן באתר בתור "הבלש הארי הולה #1". משום מה בין מספר 1 למספר 11 לא כתבתי עוד סקירות על ספרים בסדרה, למרות שאת חלקם בוודאות קראתי. כמה דברים השתנו מאז? לא הרבה. נורווגיה עתירת בארות הנפט הפסיקה לשאוב מהן, כי המחיר לחבית נעשה נמוך מדי לטעמה, אז היא מייצרת מחסור זמני עד שיעלה המחיר והיא תוכל להמיר את הנוזל השחור בכסף, הרבה כסף, ולהפנות את הכסף הזה למדיניות הרווחה הקפיטליסטית למשעי שהיא נוקטת. על אף ההתחממות הגלובלית נורווגיה עדיין קרה, האנשים בה עדיין סובלים ממידה לא מעטה של דיכאון ועם זאת במדדי אושר עולמיים היא עדיין קוטפת את המקומות הראשונים. יש שם כל כך הרבה רווחה, שלווה שלום, השקט ובטח, עד שצריך להמציא רוצחים סדרתיים שתפר את הטוב הזה ותייצר קצת עניין בחיים הרגועים מדי.

בגיזרת הארי הולה השתנה המון ולא השתנה כלום. הוא היה מפקח צעיר שפועל אינטואיטיבית על פי תחושות בטן ומסתבך עם אנשים אחרים ועם הממונים עליו, וכך הוא נשאר. הוא היה אלכוהוליסט בגמילה, ונשאר. הוא היה מועסק במשטרת נורווגיה, ואילו העלילה הנוכחית מתרחשת בסיום הקריירה לאחר שפרש לגימלאות והלך להיות מרצה באקדמיה לשוטרים כדי להנחיל את מורשתו לדור הצעיר, בין השאר לאולג, הבן של רקל רעייתו. שכן אם בספר הראשון שמענו על בירגיטה הג'ינג'ית, הרי שמאז הולה התמסד, היום הוא איש של אישה אחת, ולא שאין אחרות שמנסות.

אם הכל טוב, אז מה רע? מסתבר שיש רוצי סדרתי שפוגש את הקורבנות שלו בעזרת תיאום באפליקציית טינדר ואז אונס אותן ושופך את דמן. כלומר פשוטו כמשמעו. המפקחת הנוכחית מתמודדת יפה עם האתגר, אלא שהמפכ"ל מיכאל בלמן נושא עיניו למשרה משלתית ולכן מכניס את הולה כחוקר מהחוץ עם צוות חקירה מיוחד שידגים עד כמה היה קשה למצוא את הרוצח ועד כמה הוא, כלומר בלמן, דואג במלוא כוחותיו לבטחון הציבור. הספר עתיר זוועות, אבל הנצחיה של אחרי 7 באוקטובר כבר די חסינה לזוועות שאינן אמיתיות אלא זוועות בדויות לדמויות בדויות. הספר ארוך, מעל 500 עמודים של אקשן ברוב הזמן ומקצת פילוסופיה ודיונים מוסריים בחלק מהזמן, והוא גם מתובל בהרבה מאוד שמות של שירים ויצירות מוזיקליות פופולריות, עד כדי כך שהבת שלי הציעה לבדוק אם אין פלייליסט שנבנה בהתאמה לספר. הטוויסטים מרובים, במסגרת הז'אנר, ויש מספיק חשודים פנימיים כך שגם מי שמכיר את נטייתו של נסבו לבחור את הנאשם כך שיהיה חשוף לחומרי החקירה, עדיין נמצא במתח כלשהו ברוב הזמן. בעיני הספר הזה הוא הטוב בספרי הארי הולה, מבין כל אלה שקראתי, אם כי לא קראתי את כולם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על צמא - הבלש הארי הולה #11