במרכז הספר פיניקס וקיילן. פיניקס כשמה כן היא: על אף שהיא בחורה צעירה, היא כבר הספיקה לעבור הרבה בחייה. לפני כשמונה שנים, אחיה הבכור נמצא מת בחדרו שבעליית הגג. המוות הזה נפל על פיניקס כרעם ביום בהיר, מכיוון שנמצאה בדמו מנת יתר, אך מצד שני, איש מהסובבים אותו לא ידע כי הוא מכור לכדורים. ההיפך הוא הנכון, הוא זכור לכולם ובעיקר לפיניקס, כבחור שמח וחייכן.
עבור פיניקס אדי היה זה שגידל אותה, הגן ושמר עליה: "אדי, מה לא הייתי נותנת כדי שתהיה פה איתי, כדי לראות את החיוך שלך ולשמוע את קול הצחוק שלך? אני מתגעגעת לשמוע אותך מנגן בגיטרה ולהירדם לצליליה. תמיד תהיה חלק עצום ממני מפני שעזרת לי להתבגר ולהפוך לאדם שאני היום". בנוסף לגעגוע על פיניקס להתמודד גם עם אם שיש לה נטייה לאלכוהוליזם, עם נישואיהם המתפרקים של הוריה ועם הצורך לשמור ולהגן על אחותה בת ה -15 כפי שאדי עשה עבורה כשהייתה מתבגרת, משום שכאמור ההורים שלהן לא ממש מתפקדים.
קיילן הוא החבר הטוב של אחיה הבכור של פיניקס, זה שפיניקס אהבה לאורך השנים בסתר. גם קיילן הגן ושמר על פיניקס לאורך השנים, יחד עם אדי ושלושתם היו ממש קרובים, אבל ביום שבו נמצאה גופתו של אדי, גם קיילן נעלם מהשטח. לאחר מספר ימים נמצאה המכונית של קיילן במצב רע מאד וכולם כולל הוריו ואחיו הניחו שהוא מת בתאונת דרכים. עברו השנים, פיניקס וקייד (האח הצעיר של קיילן), נותרו שבורים מאחור, אך הצליחו לחזור למסלול בזכות התמיכה שלהם זה בזו וזו בזה ואז קיילן חזר. קיילן כבר לא אותו נער שפיניקס זוכרת. הוא עצוב, כעוס, פרוע ומתוסבך. הוא מרוחק וסגור ושומר ממנה סודות, אך בכל זאת ולמרות הכל, הרגשות הישנים והחבויים של פיניקס כלפי קיילן שבים ומתעוררים בשנית וגם ליבו של קיילן אינו חף מרגשות.
הספר כתוב פעם מנקודת המבט של פיניקס ופעם מנקודת המבט של קיילן - אני כמובן אהבתי בעיקר את דמותו של קיילן הילד הרע (האומנם?) עם הלב הסדוק והרגיש שכלפי חוץ משחק אותה קשוח. לפיניקס משום מה התחברתי פחות, אבל זואי האחות הקטנה עם הפה הגדול ורעמת התלתלים האדומים שבתה את ליבי. ספר עצוב שיש בו פשע ורוע, אך גם אהבה גדולה ואמיתית ששווה את כל הדרך הקשה שעברו פיניקס וקיילן. מסע קצת ארוך ומפרך, אך מומלץ בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
