ביקורת ספרותית על יוצאים בחודש האביב-הגדה לפסח - פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ מאת מוקי צור
ספר מעולה

---

מה נשתנה הלילה הזה...

השתתפתי בקורס, איורי הגדות פסח מימי הביניים. אני בקשתי בעבודת הסיכום שלי, לחרוג מגבולות הגזרה של הקורס ולהיות אקטואלי, בכך שאגיש עבודת סיום על הגדות פסח הקיבוציות בשנות ה- 50, זמן מה לאחר הקמת המדינה, מה הרעיון לבטח תשאלו?

דרך הגדות שנות ה-50, הקיבוציות, העשור בו נולדתי, בקשתי לבדוק את החלום הגדול, שהקיבוצים וההתיישבות העובדת ייחלו לעצמם, כמו שלום ובטחון, שהוא גם החלום שייחלו הורי עבורי.

אחד מהספרים המשמעותיים, העוסק בהגדות הקיבוציות, המעוצב בצורת אלבום, ובו בנוסף לטקסטים עשרות תמונות של הגדות קיבוציות, הוא ספרם המופלא של מוקי צור ויובל דניאלי, יוצאים בחודש האביב פסח ארץ- ישראלי בהגדות מן הקבוץ.

צור ודניאלי, סבורים שהעליות השנייה והשלישית התחבטו איך לחגוג את הסדר, הם ביקשו לשנות את מנהגי הגלות, וראו בהגדה המסורתית, ככזאת שצועקת גוואלד, סבלנו, נגאלנו ממצרים, אך כעת אנחנו ממתנים בפסיביות לגאולה. הציונות, שללה את הגולה והחליפה אותה בגאולה אקטיבית – העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. גישה שיושמה בהגדות הקיבוציות, שכללו תכנים מסורתיים, לצד תכנים מקוריים, כמו שירה עברית, פסוקים משיר השירים. חלקם של הקיבוצים, אף ספרו את קורותיהם במלחמת השחרור, ובעבודה הקשה במשק ותיארו את הפירות הראשונים, כמו הקציר, ובכך ההגדה הקיבוצית חזרה לטבע ולאדמה בהדגישה את חג האביב.

לאחר שקראתי בספר הנפלא של צור ודניאלי, החלטתי לקרוא בעיון את הטקסטים של הגדת בארי, מ- 1951, אותה אייר פאול קור באיוריו האלגנטיים. מצאתי שם טקסטים רלוונטיים, כמו הציטוט מתוך נבואת ישעיהו: "וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃" (ישעיהו סג ה) הסכנה ממש לא חלפה, וכאשר נפגע על ידי אויבים, לא יהיה על מי לסמוך, זולת על עצמנו (פירוש חופשי). נבואה מצמררת העולה מתוך ההגדה לישוב בקו הגבול.

ההגדה גם עוסקת בחזון סוציאליסטי עולמי גדול, לפיו על חורבות העולם הישן, יקום עולם חדש, וקהילתם המוסרית תהווה מודל לחברה החדשה המושתת על עקרונות הצדק, רק אז על פי תמימותם יתממש השלום.

בהגדה איורי אביב כרועה המנגן לגדי, ובסמיכות לו נערה מחוללת בין השיבולים, או גם סיכום לשלוש שנים של עמל, על הזריעה וקציר, על משק החי ואפילו מוזכר דפוס בארי שאך זה הוקם , על רקע איור הדפוס ומגדל המים.

אך יש גם ציטוט נוסף לתחושת הביטחון הארעית, מתוך שירו של ביאליק, למתנדבים בעם: "איתן נעמוד במקמנו כל רוח רע לא יזיזנו" האם זאת קלישאה שאבד עליה הכלח? את התשובה נתנו תושבי בארי, שזמן קצר לאחר הטבח, פתחו את הדפוס וחזרו לחרוש ולזרוע עד התלם האחרון, והבטיחו, החיטה עוד תשוב לצמוח.

אך עדיין נותרו חטופים ונפגעים, המעלים שאלה – האם אנחנו בני חורין? ועדיין נותרה המחלוקת ביום שכולו אמור להיות יחד, לכן אני ובני משפחתי נשיר השנה את החד- גדיא של חוה אלברשטיין, שאחד מבתיו האחרונים הוא:

וּמַה הִשְׁתַּנָּה לָךְ מַה הִשְׁתַּנָּה?
אֲנִי הִשְׁתַּנֵּיתִי לִי הַשָּׁנָה.
הָיִיתִי פַּעַם כֶּבֶשׂ וּגְדִי שָׁלֵו
הַיּוֹם אֲנִי נָמֵר וּזְאֵב טוֹרֵף
הָיִיתִי כְּבָר יוֹנָה וְהָיִיתִי צְבִי
הַיּוֹם אֵינִי יוֹדַעַת מִי אֲנִי.

(חוה אלברשטיין, חד גדיא, מתוך האלבום לונדון, 1989)

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על יוצאים בחודש האביב-הגדה לפסח - פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ