לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה כי זה הראשון בסדרה, אבל כיפור הגיע ומצאתי את עצמי תקועה כי לא הצלחתי להתחבר לשום ספר.
יש לציין שלקח לי שלוש שעות של סבל ולעבור בין ספרים באנגלית לספרי ספרייה לספרים שקראתי כבר ואני יודעת שאין בהם סמאט, ופשוט שום דבר לא נתפס.
עד שהנחתי את ידיי על הספר הזה וחייכתי, פשוט ידעתי שזה ייתפס לי, ושאני לא צריכה להמשיך לסבול.
סיימתי אותו היום, התעוררתי והייתי במצב רוח רע, חשבתי על המשפט הזה של איינשטיין, משהו על כך שאי אפשר לפתור בעיה מתוך אותו מצב תודעה שיצר אותה.
אז במקום להתחיל את היום שלי באותה הדרך ולקוות לתוצאה שונה בסופו, ויתרתי על פתיחת המחשב והקפה, ביטלתי מחשבות על קריאת ספר עיון שאולי "יקדם" אותי, והמשכתי לקרוא את הספר הזה.
-
יש משהו מאוד מנחם בספרי פנטזיה, אפילו המוות שם לא מרגיש כזה משמעותי, הרוע מרגיש כמו מניע טוב לחיים ודבר צפוי.
מה גם שרוב סיפורי הפנטזיה מסתיימים בסוף טוב לדמויות הראשיות, ובינתיים גם לא איבדנו אף אחד חשוב מדמויות המשנה, ואני מעדיפה שזה יישאר ככה, תודה.
אני אוהבת את הרומנטיקה שלי והפנטזיה שלי לא ראליסטיים.
אבל אתם יודעים, יש הרבה דברים לא ראליסטיים בחיים שקורים לאנשים, לטוב ולרע, אז מי אני שאומר שזה שאף אחד חשוב לא מת זה לא ראליסטי?
אני רק מנסה להגיד שאני אוהבת את זה, ושזה יישאר ככה, תודה.
אם בלייד ימות לסופרת הזאת אין נשמה.
זה גם צפוי שהגבר החביב והמצחיק והצעיר שכולם מחבבים מת, ואני לא יודעת למה אני חושבת על סדריק מהארי פוטר, אני באמת לא כזה בקטע של הארי פוטר כדי להזכיר את זה עכשיו חחחחחחח
בכל אופן, סורי, אני מברברת.
אז העלילה של הספר היא כזאת, איווי צריכה עבודה והופכת איכשהו לעוזרת של הנבל.
הוא מבצע פשעים, אין לו שום בעיה עם רצח, גניבה והצתה, ועל ידי כך שהיא מסכימה להיות העוזרת שלו היא בעצם מצטרפת לפשעים שלו.
אז אתם אמורים להבין שאיווי היא לא בחורה רגילה, היא יוצאת דופן באיך שהיא חושבת ובאיך שאנשים סביבה רואים אותה, היא חריגה.
העולם שבו היא חיה לא רגיל, זה עולם של קסם עם יצורים קסומים כמו פיות, חדי קרן וצפרדע שיכולה לתקשר דרך שלטים.
וזה מרגיש טוב.
מישהו נפצע, פשוט נותנים לו איזה שיקוי קסום, וזה פותר את הבעיה.
אהבתי את הסיפור, אהבתי את אווירת העבודה שיש באחוזה של הנבל, שמסתבר שיש לו צד מוסרי והוגן, ובעצם הוא נחשב נבל ופושע רק כי הוא פועל נגד המלך, וכן הוא ללא ספק נהנה מרצח ועינויים, אבל - אין דבר כזה גבר מושלם!
אני צוחקת. תירגעו.
הגעתי לספר הזה דרך סטוריז שראיתי עליו, והבנתי שהוא מצחיק, אבל לא זכור לי שהוא הצחיק אותי.
הם פשוט חמודים, האווירה קלילה, והרגעים שאמורים להיות מצחיקים אינם מופרכים ומעוררי בחילה, הם פשוט לא משהו שאני באופן אישי זיהיתי בו סיבה לצחוק.
תוך כדי קריאה הבנתי שאני לא ממש מתלהבת מהספר, אבל שאין לי בעיה עם זה, ואולי זה פשוט חלק מהמחיר של לקרוא ספר ראשון בסדרה, שהעיקר הוא בניית העולם וחשיפת הדינמיקה, שזה אולי לא סופר מלהיב אבל ממש נחמד.
המניע של העלילה זה המסתורין שיש פה בנוגע לבוגד שמסתתר בין העובדים של הנבל.
אהבתי את זה וכשהספר נגמר, הרגשתי שעדיין יש הרבה דברים שאני סקרנית לגביהם, בנוגע לנבל עצמו וגם בנוגע לעבר של איווי.
הוקל לי שאני לא מרגישה דחף עצום לקרוא את הספר השני, שהוא כבר יצא באנגלית אבל עוד לא בעברית.
אני ללא ספק אמשיך לקרוא, רק קצת כי אני רוצה לדעת מה יקרה, והרבה יותר כי פשוט נהניתי מהאווירה, למרות האתגרים והסכנה.
עבורי הספר היה קליל לאורך כל הדרך.
