ביקורת ספרותית על העלילה מאת ג'ין האנף קורליץ
ספר מעולה

---

לפני למעלה מחצי שנה קראתי את הספר הנהדר, המתוחכם והמבריק הזה. רציתי לפני כמה ימים לכתוב עליו ביקורת, אבל חצי שנה זו תקופה ארוכה בשביל קשישה כמוני ולכן ההחלטתי לקרוא אותו שוב לפני ביצוע המשימה.

ג'ייקוב פינץ' (ע"ש אל תיגע בזמיר) בונר (קיצור של ברנשטיין, עכשיו אתם מבינים לאיזו אומה הוא שייך) (מרוב סוגריים אני צריכה להתחיל את המשפט שוב) ובכן, ג'ייקוב המתקרא ג'ייק חיבר ספר אחד שנחשב הבטחה בקרב החוגים הספרותיים של ניו יורק ואפילו הוצג בתוכניתה של אופרה (הסמן הימני של ספרות מוצלחת ומצליחה), ולאחריו כתב עוד ספר שלא הצליח לשחזר את הצלחתו היחסית של הראשון.

ומאז, מחסום כתיבה. לא מחסום אלא חומה גבוהה של תירוצים ומחסור ברעיון מבריק.

ג'ייק מנצל את הזמן כדי לערוך ספרים כושלים, פחות או יותר, היוצאים בהוצאה עצמית (סוף כל סוף חייבים להתפרנס), ומנחה סדנאות כתיבה לכל מיני עקרות בית או חובבי ספרות נטולי כישרון, שחולמים לכתוב את הספר האמריקני הגדול הבא.

הוא גם חי לבדו, רווק בן שלושים וחמש, זכר ספרו המצליח התפוגג מזמן ברעש האומנתי של ניו יורק הדוחפת קדימה, וג'ייק מצפין עד ורמונט הקרה כדי להעניק מכישרונו וניסיונו המוגבל לכמה חובבי ספרים תאבי הצלחה, במסגרת תוכנית כמו אקדמית.

בין תלמידיו ישנו אחד בשם אוון פארקר, שבטוח מעל לכל צל של ספק, כי הוא כותב ספר "ודאי", ספר שהצלחתו מובטחת, לא רק מכירות היסטריות ואופרה, אלא גם במאים מהשורה הראשונה ישחרו לפתחו כדי להפוך את ספרו (כשיהיה מוכן, כמובן) לסרט זוכה פרסים.

ג'ייק, המפקפק בחלום הגרנדיוזי והשאפתני (שלא לומר יהיר), מקבל לידיו דוגמה בת כמה עמודים של הספר שבכתובים. הדוגמה לא ממש מרשימה אותו והוא תוהה מה גורם לאוון פארקר להיות כה בטוח בהצלחה המובטחת. הוא אפילו לא רואה ניצני כישרון או כישרון חבוי מיוחד במינו ומבקש לקרוא את שאר כתב היד.
אוון פארקר, שהוא תלמיד גרוע, הבטוח שאי אפשר ללמד כתיבה (אם כך, לשם מה הצטרף לתוכנית?), שנעדר מהסדנה פעמים רבות, אבל מלא בעצמו ומלא באמונה בניצחונו, מספר לג'ייק את תוכנו של הספר, מבלי להניח לו לשזוף את כתב היד במו עיניו.

שלוש שנים עוברות ובדרך עקיפה נודע לג'ייק כי תלמידו לשעבר, נעשה ממש לשעבר ומצא את מותו בגיל צעיר למדי. כשהוא בודק מה עלה בגורל הרעיון הגאוני וכתב היד, מתברר שאוון פארקר לא הוציא את ספרו לאור ומת בטרם עת.
ואז, כשג'ייק נוכח לדעת כי הרעיון המקורי של הספר מרחף אי שם באוויר העולם, מבלי שנעשה בו שימוש ראוי, הוא פשוט קוטף אותו וכותב את הספר בעצמו. גניבה? תלוי את מי שואלים. פלגיאט? אפשר להתווכח על זה, הרי אין דבר שלא התרחש או נכתב בעולמנו זה.

הספר "סוחבים", שהוא מין סחיבה רעיונית, נכתב ע"י ג'ייק באינטנסיביות, ונחשו מה, גם היסטריה של מכירות, גם אופרה וגם סטיבן ספילברג חותם על הפקת סרט.
ג'ייק עובר מעיר לעיר ומאולפן טלוויזיה לאולפן רדיו, מאולם לאולם ומחנות ספרים לחנות ספרים, חותם אוטוגרפים לרוב, מספר ומדברר וגם כותב את ספרו הבא, שאולי איננו בעל רעיון מקורי (ממש מקורי) כמו "סוחבים", אבל מובטח לו שירכב על גל ההצלחה, גם אם יהיה בינוני למדי.
באחד הראיונות הוא פוגש אשה מקסימה ובפעם הראשונה בחייו נשאב למערכת יחסים בונה ומושלמת.

החיים דבש, כמו שאומרים, אלא שאז הוא מקבל את המייל הראשון בשרשרת של הודעות: "אתה גנב". מפה לשם, המייל המאיים הופך להודעות בטוויטר ובאינסטגרם, והאיום על עבודתו והצלחתו נעשה ממשי.

ג'ייק נאלץ לשים פעמיו לאורכה ורוחבה של ארצות הברית כדי להתחקות אחרי מי שמרעיד את האדמה תחת רגליו, ולהבין מה קרה לאוון פארקר המנוח ולבני משפחתו.
ג'ין האנף קורליץ (נחשו לאיזו אומה היא שייכת) כתבה ספר מקורי ומשעשע, מותח מאוד וחכם מאוד.

הביקורת הזאת, (שמלאה בסוגריים כי גם הסופרת כותבת המון משפטים בסוגריים) היא הראשונה שנכתבת על הספר המבריק הזה. אני אשמח מאוד אם יהיו לספר קוראים רבים וביקורות רבות.

ולמען האמת, הספר הזה ראוי בהחלט להצגה בתוכניתה של אופרה וגם לסרט של סטיבן ספילברג. (בכריכה האחורית כתוב שהוא מעובד לסדרת טלוויזיה, לא ספילברג, אבל גם טוב).

שם הספר באנגלית The plot, הוא בעל משמעות אחת. התרגום העברי, "העלילה" הוא בהחלט דו משמעי וקולע יותר.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על העלילה