ביקורת ספרותית על הבחורה השחורה האחרת מאת זאקייה דלילה האריס
ספר בסדר

---

"לא הכל זה שחור או לבן", אומר הביטוי המפורסם. והוא אכן ביטוי שיש בו אמת - לא הכל בעולם הוא טוב ורע, יש גם אמצע.
אבל לכו תגידו את זה לאנשים בעלי צבע עור כהה שחיים בסביבת אנשים בעלי צבע עור בהיר, הלא הם האפרו - אמריקאים. בשבילם המציאות היומיומית שלהם מחולקת לשחורים ולבנים. הם, השחורים והחריגים, אלה שצריכים להוכיח לסביבתם הלבנה שהם שווים אליהם ושהם בדיוק כמותם. ומצד שני, לא להתחבר אליהם יותר מדי על חשבון חבריהם השחורים, כדי שבקרב החברה השחורה שבה הם חיים, הם לא ייחשבו כבוגדים, או חלילה, ל"לבנים". ככה זה, הכל מחולק בראיית עולמם ל"שחורים" ו"לבנים".
זה בדיוק הקטע בספר הזה. על אישה שחורה בשם נלה שעובדת בחברת הוצאה לאור של ספרים שכל עובדיה הם לבנים. ואז מגיעה בחורה שחורה נוספת, שמה הוא הייזל. היא מרגישה שמחה והקלה, שהיא לא לבד סוף סוף, ויש עוד שחורה כמוה. אבל אז מתחילה תחרות סמויה ביניהן על ליבם של שאר העובדים. ונלה מקבלת מכתבים מאדם אלמוני שזהותו אינה ידועה, ובה כתוב שהיא צריכה לעזוב את עבודתה בהוצאה לאור.

כמו שזה ספר שחור, זה גם ספר נשי. חלק גדול מהדמויות בספר הן נשים, הן דומיננטיות בו וחזקות. יש אמנם גם כמה דמויות גבריות חזקות בהוצאה לאור, אבל הם מיעוט. כמו כן, הספר עמוס לעייפה בברברנות נשית ובשיחות נשים המנוהלות בסגנון ודרכי ביטוי נשיים. הסגנון הנשי משתלב בסגנון השחור, הכולל בתוכו עיסוק רב בנושא צבע עור ומקום השחורים בחברה, מה שיוצר ספר די מעייף שהיה ניתן לקצץ, עם לא מעט רגעי סרק. תוסיפו לזה כ-390 עמודים ותקבלו ספר שבוודאי הייתי נוטש.
איכשהו, סיימתי אותו עד הסוף. משהו בתעלומת המכתבים סיקרן אותי וגרם לי לרצות להמשיך לקרוא כדי להגיע לפתרון התעלומה, מה גם שההתחלה המתישה שהבטיחה ספר שבוודאי אנטוש, הפכה לאמצע וסוף נסבלים וקריאים. גם הכתיבה הקלילה והזורמת באופן יחסית עזרה לי לצלוח אותו.
הסוף קצת מוזר ומאכזב, אבל לפחות הגעתי לסוף.
יש בו אווירה ו"סטייל", לרגעים גם עניין ומתח, אך גם לא מעט עמודים שקראתי בכוח רק כדי שלא אפספס בטעות משהו חשוב שימנע ממני להבין את מה שקורה בהמשך.

לסיכום, כמו שאומר הביטוי המפורסם, לא הכל שחור ולא הכל לבן. ככה ככה, פרווה. 3 כוכבים. (3.5 כוכבים ליתר דיוק, בזכות זה שסיימתי אותו כי לא כל ספר שאני נותן לו 3 כוכבים הצלחתי לסיים, אז זה לגמרי לא מובן מאליו).

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על הבחורה השחורה האחרת