פשוט אסופה של תובנות שטחיות. אולי נוער ימצא בו טעם. למרות שבאופן אישי הייתי ממליץ לקנות להם ספר של ממש, לא אינסטגרם בכריכה.

בספר הזה הסופר ניר עידו משתף אותנו בזיכרונות ומחשבות שהיו לו; ניתן לשער שעד גיל 25 בו הוא פרסם את הספר.
הוא בא בגישה של "זה מה שאני עברתי, זה מה שאני חושב, ואני משתף אותך כדי שאולי תלמד מזה משהו".
זה ספר שהוא בעיקר לבני נוער.
אני מניחה שניסיון חיים של 25 שנה זה לא מספיק בשבילי בתור מי שמגדירה את עצמה פחות או יותר בוגרת.

וגם, זה פשוט ספר שמדבר על דברים שבני נוער יכולים ממש להזדהות איתם.
זיכרונות שעיצבו את החשיבה של הכותב וכיוונו אותו למי שהוא היום, מחשבות על ביטחון עצמי, אהבה וכתיבה.
בספר הזה מרגישים שמי שכתב אותו רוצה לא רק לשתף את החוויות והזיכרונות שלו אלא גם ללמד משהו מעבר.

אני חושבת שהספר הזה משמש דוגמה חיובית לאהבה עצמית כי הכותב באופן עקבי מראה שהוא גאה במי שהוא ושהוא מקבל את עצמו ומחזק את עצמו וזאת פשוט דוגמא נפלאה לאיך שמתבגרים צריכים להתייחס לעצמם ולסביבה שלהם.
זה נראה שבתור נער הכותב באמת הקשיב וספג את מה שהתרחש מסביבו ולקח את זה לכיוון של למידה וצמיחה ואני חושבת שזה ספר שיכול לעזור להרבה נערים ונערות ולחזק אותם.

אבל מכיוון שאני לא נערה - רוב הדברים פה כבר לא רלוונטים אליי, ואת המסע שהוא עשה אני כבר הספקתי לעשות בדרך שלי ככה שלא היה לי ממש מה ללמוד מזה בעצמי.

אז מפה הדירוג.
ספר טוב לבני נוער אבל פחות מתאים לאנשים בוגרים.

למרות שהוא לא מדבר אליי כל כך...עדיין הצלחתי לקרוא אותו עד הסוף כי הוא פשוט בנוי מקטעים קצרים שכתובים בצורה יפה וזורמת שנועדה לתת השראה וכוח ולתפוס את הקורא - וזה אכן עובד, זה אכן תפס אותי, אבל לא ממש נתן לי השראה.

כשסיימתי אותו לא נשארו לי ממנו הרבה דברים וכרגע הוא די מיותר לי בבית.
אם יבוא אליי מישהו ויתלהב מהספר הזה אני לגמרי עלולה להגיד "אה זה?, קראתי אותו והוא סבבה אבל לא ממש בשבילי. אתה רוצה אותו?".

שזה אומר שלא נקשרתי לספר הזה.
ואני לא טיפוס שמוותר על ספרים.
ככה שזה אומר הרבה.

ספר מרגש קראתי בפחות משעה ,מאוד מאוד התחברתי לכותב ,מאוד
התרגשתי ובכיתי כ"כ כיף לדעת שיש אנשים דומים לך במחשבה ובהרגשה
מקסים ומקווה לעוד אינספור יצירות מהסופר הצעיר והמוכשר הזה