ביקורת ספרותית על שמש מרה מאת ליליה חסין
ספר בסדר

---

ראשיתו של הספר באלג'יריה בשנת 1959. זו הייתה השנה שהתחילה הגירה המונית מאלג'יריה לצרפת ובעיצומה של מלחמת העצמאות האלג'ירית, ורק בשנת 1952 אלג'יריה הוכרזה על עצמאותה.

עזיבה המונית של תושבים הותירה את המדינה עם פצעים רבים ושיעור אבטלה גבוה. בתוך כל הסיטואציה הכלכלית הזו נאג'ה וסעיד נאלצו להתמודד כמו כולם.

לנאג'ה וסעיד נולד שלוש בנות: מריאם, סוניה ונור. לפני מריאם נולד איסמעיל אך בגיל שלוש הוא נפטר מתעוקת חזה שנטלה את חייו.

אחיו של סעיד היגר לצרפת ונישא לצרפתייה – איב. הזוג נהנה מרווחה כלכלית ורק דבר אחד היה חסר להם- ילד משלהם.

בד בבד כשסעיד קיבל הצעת עבודה במפעל בצרפת, הוא החליט לעזוב את המשפחה ולנסות את מזלו. לאחר חמש שנים נאג'ה והבנות הצטרפו אליו.

בצרפת נאג'ה נכנסה להריון עם תאומים לא זהים. לאור הנסיבות הכלכליות, ובהחלטה משותפת נאג'ה וסעיד מוסרים את אחד התאומים לאיב וקאדר. דניאל הועבר לאיב וקאדר ואמיר נותר עם הוריו הביולוגים.

הסיפור מגולל על פני עשורים ובכל עשור נחשפים הקשיים והתנגשויות בין התרבות שממנה הגיעו לתרבות החדשה. השוני היה עצום ועל אחת כמה וכמה שצרך לצאת מחברה פטריארכלית לחברה מודרנית, ובכל המנעד הזה נחשף גם סוד שרק נאג'ה ידעה. מה הסוד?

החשיפה נעה בין שני עולמות. מצד אחד הם היו גאים במוצאם ותרבותם, ומצד שני קיוו להיטמע בנוף הצרפתי. החיים סבבו בין החלום לתקווה. בעיני הצרפתים הם היו ונשארו תמיד המהגרים.

במהלך השנים גם צרפת עצמה משתנה לנגד עיניהם. יש מחאות סטודנטים, מהפכה מינית, סמים וכל אלה לא עלו בקנה אחד עם התרבות שממנה נאג'ה וסעיד הגיעו.

לכל אורכו של הסיפור ליליה מגוללת את קשיי ההגירה באנושיות ובכתיבה נוגעת.

הספר הזכיר לי את הסרט "שבע ברכות" עליו סקירה וצפיתי בו לפני השבת השחורה.

הכתיבה בגוף שלישי נוגעת ללב אך יחד עם זאת היה חסר לי קצת רוטב לכל הסאגה המשפחתית.

למרות זאת, נהניתי מהקריאה ואני ממליצה לקרוא וליהנות מהכתיבה של הסופרת.

ציטוט: עמוד 129- "סודות הם מקלות דינמיט שמוסתרי מתחת למיטה. במשך שנים הול מתנהל כשורה, אבל הניצוץ עלול להגיע מכל מקום, בכל רגע."

בשורה התחתונה: תקווה ואכזבה.

לי יניני

הוצאה: אריה ניר/מודן , פרוזה-תרגום, תרגום: שי סנדיק, 208 עמודים, 2024

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שמש מרה