ביקורת ספרותית על אהבתי לאהוב - רוח צד # מאת שמעון אדף

---

בשבוע שבו עברנו דירה החלטנו לעבור גם ספריה. את הספריה ביישוב אליה השתייכנו ושבשירותיה השתמשנו בחינם, מיצינו זה מכבר. עם המעבר הספרייה התרחקה, ואם ממילא צריך לנסוע לספריה, אפשר גם לעבור לאחרת. בחרנו בספריה שקרובה לבית של חמותי, כך אפשר לצרף ביקורים - ביקורי חמות יחד עם השאלת ספרים. הספריה הזאת אמנם שייכת למועצה מקומית אחרת ועל כן השירות שלה כרוך בתשלום של כמה מאות שקלים בשנה, אבל לעומת זאת מבחר הספרים שבה גדול הרבה יותר כך שלא צריך לחפור הרבה כדי לגלות ספר שטרם נקרא. ההסדר הזה עבד יפה במשך שנה שלמה, עד החודש האחרון שבו חמותי עברה אירוע מוחי ואושפזה. עכשיו הספרייה היא כבר לא "על הדרך" ומעבר לכך שצריך נסיעה מיוחדת, זו עוד מטלה בסדר יום שהלך והתעמס עקב הצורך לסעוד בת משפחה באשפוז.

כך מצאתי את עצמי יום אחד משחילה כמה דקות בין נסיעה חשרה מבית החולים ובין הסעה לערב הורים, בכניסה לספרייה. כמובן שסורק הספרים מצא את הזמן הנכון להתמרד ולא לקבל את הספרים שהחזרתי, והתברר שתמה שנה, זמן לחדש את המינוי ולשלם עוד כך וכך זוזים לטובת המועצה המקומית, מה שכרוך גם בטופסולוגיה וגם בזמן. משהדבר הזה הוסדר נותרה בערך דקה וחצי לבחור ספרים, מה ששלח אותי בזריזות לכוננית אל"ף ולשמות יחסית מוכרים. את שמעון אדף הכרתי משני ספרים שלו, הראשון הוא מותחן בלשי ישראלי בשם "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" שמאוד אהבתי, השני היה סוג של סיפור ריאליסטי וסוריאליסטי גם יחד שנקרא "הלב הקבור", אותו פחות אהבתי. בעצם יש גם שלישי שקראתי והוא נקרא "מתנות החתונה", ואותו הדחקתי לחלוטין כי פשוט לא הבנתי אותו.

נוריאה חזן, הגיבורה, חוזרת משנים של גלות לעיירת הולדתה. יש לה את הכתובת, יש לה את המפתח, אבל אין לה חיבור למציאות. הטכנולוגיה אחרת, השפה אחרת, הזהות שלה לא קיימת ולכן היא לא מצליחה לשלם על שום דבר כי אין לה מספר מזהה. היא גם לא מבינה הרבה מילים בשפה שמדברים אליה . את הבית שבו גרה הפכו להיות מבואה של בית אחר, והמשפחה שלה כבר לא נמצאת שם. הנערה שגרה שם, מבוהלת, מגלה לנוריה שהיא דומה "לאישה מהאנדרטה", וכך נוריה מגלה שהיא לא קיימת. היא נחטפה ונרצחה, גילו את גופתה וחברת כיתה שלה בשם שירין מרדכי דאגה להנציח אותה כמו גם לבנות קריירה על שמה. המציאות החברתית והמשפחתית בעולם של חזן שונה מזאת של ימינו. מגפה מסתורית שפגעה בשחלות חייבה הסרה שלהן בילדות המוקדמת וספירת תאי הזרע הנמוכה של הגברים חייבה הפריה מלאכותית ויצרה מצב שבו הזיקה בין גבר לצאצאציו חזקה מהזיקה בין אישה לצאצאיה, דבר שגם השפיע על היחסים בין המינים. אני לא בטוחה אם המציאות הזאת חשובה ומהותית להתקדמות העלילה, אבל היא בוודאות משרה תחושה של זרות. ואלה עוד החלקים שהבנתי והצלחתי לעקוב אחרי העלילה. הפרקים הזוגיים בספר, מנקודת המבט של גיבור אחר בתקופה אחרת, היו לי ממש לא ברורים.

כך כתבתי בסקירה על מתנות חתונה:
"שמעון אדף הוא דמות ייחודית בכתיבה הישראלית. או בכתיבה בכלל. הספרים שלו לא דומים לשום דבר אחר. הם גם לא ממש דומים זה לזה, אבל בכל זאת ישנם כמה מאפיינים השייכים לכולם. או לפחות לכל אותם אלה שאני קראתי. החלקים הצפויים הם מארג של תרבות יהודית, אלמנטים קבליים, מוזיקה אלטרנטיבית, ישראל "השניה", זו של עיירות הפיתוח ומאחורי הקלעים, ועירוב מטריד בין מציאות ופנטזיה. יש מי שזה מתאים לו, יש מי שפחות, וזה בסדר גמור. כנראה לרוב הקוראים זה לא מתאים, ולכן אדף נשאר סופר שוליים, כמו המוזיקה שהוא מחבב."

אז מה יש כאן? תרבות יהודית - צ'ק, אלמנים קבליים - צ'ק, מוזיקה אלטרנטיבית - לא, עייקות פיתוח ומאחורי הקלעים - כנראה שכן, עירוב בין מציאות ופנטזיה - כן, למרות שבמקרה הזה מדובר יותר במדע בידיוני ועתידנות ופחות בפנטזיה. שפת הכתיבה חגיגית ונמלצת, מה שאני בטוחה שהוא מכוון אבל הוא בעכרי הספר כי מקשה עוד יותר על הבנה של עלילה במציאות שהיא גם ככה חידתית ובלתי מפוענחת. אז לא, גם מזה לא ממש נהניתי.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אהבתי לאהוב - רוח צד #