ביקורת ספרותית על מיתולוגיות ארץ-ישראליות - אוצרת התערוכה: נורית טל-טנא מאת אלי שמיר | עדי נס
ספר מעולה

---

עמק שלי

לצייר אלי שמיר, נחשפתי לראשונה, בסרט דוקומנטרי על חייו: שיר ערש לעמק, המבטא את האופן בו שמיר, דור שלישי למייסדי כפר יהושע, מצייר את עמק יזרעאל ואנשיו, בצורה מרגשת המדגישה את הקשר בין חקלאי העמק לנופיו.

נופי ילדותי, הם נופיו של העמק, כנופיו של שמיר, אם כי אני עמדתי בראש גבעת יישוב ילדותי וצפיתי אל העמק, כשלצידי ניצב פסלו של השומר אלכסנדר זיד, הרוכב על סוסו, וידו האחת סוככת על עיניו בשעה שהוא נושא מבטו אל העמק. תמונה אייקונית של מיתולוגיה ישראלית קדומה, שבציוריו של שמיר, היא איבדה את מעמדה בתודעה הישראלית העכשווית.

גישת שמיר, למיתולוגיה הישראלית, באה לביטוי באחד מצוריו הנפלאים, בו הוא מציב קבוצת נשים בשדה פתוח, לידם יושב אקורדיוניסט, והם שרים, את השיר: באה בנוחה ליגע, שיר משנות השלושים, אותו אימהות שרו לילדיהם לפני השינה. בציורו של שמיר, השיר הפך לשיר השכבה לעמק שבעבר ייצג את גאוות הפרויקט הציוני.

באותה תקופה, הכנתי הרצאה על עקדת יצחק, שילוב של טקסט מקראי, עם יצירות אמנות, המהוות פרשנות עכשווית למיתוס הקדום. אחת מהיצירות הייתה של שמיר, שצייר את סבו וסבתו, מייסדי הכפר, אחריהם צועד, אביו לוחם מלחמת העצמאות הנושא על כתפיו את עצי העולה למזבח. משפחתו מבטאת מסירות אין סופית לעמק ולרעיון הציוני.

יצירה נוספת אותה בחרתי להציג בהרצאתי, היא של עדי נס, צלם בינלאומי, המגיע מנופי ילדות שונים מאלה של שמיר, מקרית גת עיריית פיתוח. נס, עוסק בקשרים בין אדם למשפחתו. הוא מתמקד בשולי החברה הישראלית, המבטאים את כישלונה החברתי. השתמשתי בצילום יצירתו, עקדת יצחק, המציג את אברהם כהומלס-חסר בית, הנודד עם עגלת סופר, המייצגת מזבח, עליו מוטל בנו יצחק, כביוטי לאופן בו החברה הישראלית מותירה מאחור את החלשים בקרבה, כקורבן "קפיטליזם נאור".

הברקה של נורית טל טנא, אוצרת התערוכה, מיתולוגיות ארץ- ישראליות, שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, הייתה להציג תערוכה משותפת לשני האמנים, שמיר ונס, העוסקים בהגדרת זהותה של החברה הישראלית, כל אחד מזווית ייחודית, ובשתי מדיות אמנותיות שונות, נס כצלם, המציג צילומים מבוימים בעלי איכויות ומשמעיות נדירות, ושמיר כצייר, יצירות מונומנטליות, המציגות את גיבוריו על רקע נופים.

הקטלוג מנתח נושאי ציור משותפים לשני האמנים, כמו המקהלה. טנא, מחברת אותנו לשורשיו של המושג, כחלק מהטרגדיה היוונית, באמצעותה לצופים נמסר מידע מקיף כרקע לטרגדיה. מול המקהלה ששרה: שיר ערש לעמק, נס ממקם מקהלת גברים, בכפר דמיוני בעמק יזרעאל, גם הם שרים שיר אייקוני, הרעות, המסמל את טקס ההקרבה ההרואי של הצעירים, שיצאו למלחמה, על מנת לממש את הפרויקט הציוני, בו החלו הוריהם כעובדי אדמה. המעמד של העמק כמייצג את האתוס הישראלי, של מיבשי ביצות ולוחמים, הלך ונשחק, כפועל יוצא של שינויים חברתיים ופוליטיים בחברה הישראלית.

באופן דומה, סוקר הקטלוג נושאים כאבות ובנים, המלקטות, באמצעות שתי יצירות המתכתבות עם יצירתו של הצייר הצרפתי מייה. אצל שמיר, המלקטת היא נערה מהכפר, אותה הוא מכנה וונוס מלקטת בצל. לעומתו נס, מציב ביצירתו, ללא כותרת (רות ונעמי), את רות ונעמי המלקטות בצל, כשתי נשים עניות משולי החברה, המלקטות בצל זרוק בשוק הבדואי בבאר שבע, לאחר סגירתו, ובכך הוא מפנה זרקור לנשים השקופות בשוליים החברתיים, כמיצגי גברות מגילת רות, במשמעות הנוכחית הרלוונטית החותרת תחת המיתוס התנכי.

קטלוג מרתק, שעוזר לנו להבין את המושג מיתולוגיה בהקשר ישראלי מודרני, ובכך להציג גם שאלה, לאן פניה של החברה הישראלית? שאלה שהתערוכה העלתה לדיון ב- 2019, הממשיכה להישאל לאחר השבעה באוקטובר ללא מענה. מה זה אומר עלינו?

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מיתולוגיות ארץ-ישראליות - אוצרת התערוכה: נורית טל-טנא