ביקורת ספרותית על בעלות האוב מאת סטייסי הולז
ספר מעולה

---

החיים שלנו רחוקים מלהיות שגרתיים: מחלה מדבקת המתפשטת ברחבי העולם, מחבלים שמבצעים טבח המוני בישראל וחוטפים מאות בני ערובה, משחק כדורסל ביורוליג הכולל 4 הארכות. אז למה בכל זאת, אם ככה, אני נדהם מעצם העובדה שהספר הנ"ל עליו אני סוקר כעת, שאף על פי שחלקים בעלילתו בדיוניים ומומצאים, מבוסס על דמויות אמיתיות ועל אירועים אמיתיים של ציד מכשפות שהתרחשו בשנת 1612? אולי כי מכשפים ומכשפות עושים לי אסוציאציה של הארי פוטר, שמתפרש אצלי אוטומטית בתור פנטזיה? אולי. ואולי אם הייתי חי בשנת 1612, הייתי פשוט בוחר להשלים עם המציאות המופרעת המופיעה לנגד עיניי, כמו שאני משלים עם המציאות המופרעת של מגיפה עולמית, מלחמה קשה ומשחק כדורסל משוגע. לפעמים המציאות עולה על כל דמיון, ולנו, האנשים הפשוטים שנקלעו לסיטואציה, לא נותר אלא להשלים איתה ולהבין ש... אלה החיים.

אז, כמו שאמרתי, הספר הנ"ל עוסק בציד מכשפות. ואני שמח במיוחד שאני מתכבד להיות הראשון שסוקר אותו, בתקווה שהסקירה שלי תצוד עוד ועוד קוראים כמו שצדו מכשפות, שיישאבו אל תוכו ויהיו שרופים עליו כמו ששרפו מכשפות...

הספר עוסק באשת אצולה בשם שארלוט פליטווד. היא נשואה לריצ'רד, איש אצולה בעצמו שמחכה ליורש. יש לה הכל - כסף, בית מרווח, משרתים רבים ומעמד גבוה - אבל חסר לה רק דבר אחד: ילד. לאחר ששני ילדיה הקודמים מתו בלידה, והילד השלישי בבטנה מחכה להגיח לאוויר העולם, היא מבינה שלא רק שלילד השלישי מחכה כנראה גורל דומה לקודמיו, אלא שהיא לא תשרוד גם היא את הלידה, וזאת על סמך מכתב שהיא מוצאת, שלא יועד לעיניה, ובו הרופא שלה כותב לבעלה את חששותיו שהיא תמות בעקבות לידת בנה. שארלוט מבינה שהיא לא יכולה לאכזב את בעלה שמחכה בקוצר רוח ליורש, ויודעת שהיא מוכרחה ללדת ילד בריא ולשרוד את הלידה גם כן. באופן מקרי, היא פוגשת באישה בשם אליס, אישה המציגה את עצמה בתור מיילדת ומרפאת עממית. בין הנשים נוצר קשר חם, ואליס מבטיחה לשארלוט לעזור לה ללדת תינוק בריא. אבל יש רק בעיה אחת: אליס נחשדת בתור מכשפה, נתפסת, נכלאת בצינוק ומחכה למשפט כמו יתר המכשפות בתקופתה. שארלוט מבינה שהיא במרוץ נגד השעון - אם אליס תמות, התינוק ימות והיא יחד איתה, כי היא מרגישה שרק לאליס יש את היכולת להצליח איפה שכולם כשלו. אבל לשכנע את הגברים עם האש והרצח בעיניים שמשתוקקים להוצאתן להורג של המכשפות, ואת נשותיהם שיש להם פחד בעיניים מפני המכשפות והולכות עם כל צעד של בעליהם, זה לא יהיה כל כך פשוט...

הספר פשוט מעולה ומפתיע. הוא שואב את הקורא לתוך תקופה מרתקת, תקופה שהפנטזיה והמציאות משתלבים בה בצורה מתעתעת והגבול ביניהם בה נורא דק, תקופה שמתעוררת לחיים בתוך המציאות, ההזויה גם היא אבל המעט שונה, של שנת 2024. בספר יש מסר דק של פמיניזם המסתתר בין השורות, שהרי נשים שידעו יותר מדי, כמו מרפאות עממיות מוצלחות, נתפסו כמכשפות שעלולות לאיים על מעמדתם של הגברים ולקחת את הכוח והשליטה מידיהם. הכתיבה סופר זורמת וקולחת, הדמויות עגולות ומעניינות (וגם מבוססות על אנשים אמיתיים!) ובאמת נהניתי ממנו מכל רגע. מומלץ באותה מידת חום שבה נהגו לשרוף מכשפות, אם לא יותר!

ולסיום, שאלה לי אליכם: אם מחבלי חמאס היו חיים בשנת 1612, האם הם היו מקבלים יחס דומה ליחס שקיבלו אז המכשפות? או שאולי בגלל שעלילת הספר מתרחשת באנגליה, הנחשבת כיום למעוז אנטי ישראלי, דווקא ישראל הייתה נתפסת בתור מכשפה? האם הקורונה הייתה נתפסת כגורם שטני, ואף אנשים החולים בנגיף הקורונה היו מועלים על המוקד? האם משחק כדורסל הכולל בתוכו 4 הארכות, היה נתפס כאירוע שטני שנגע בו השטן וכל המעורבים בו היו מועלים על המוקד?
ובכן, אני לא רוצה לדעת. בואו רק נקווה שמתישהו נחיה במציאות פחות מטורללת, ונזכה לימים שקטים ורגועים יותר, שיגיעו במהרה, ושכל הטירלול לאורך השנים יישאר בספרי ההיסטוריה. אמן.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על בעלות האוב