ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 8 בדצמבר, 2023
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
קראתי בשנים האחרונות כמה מספריו של פוקנר, כולם בתרגום חדש, והוא הפך לאחד מחביבי המובהקים. איכשהו התרגום של שרון פרמינגר ("בבוא מותי", "אור באוגוסט", "הבוזזים") הצליח "לפתוח" את סיפוריו של פוקנר ולגרום לי להתאהב. גם התרגום של רחל פן את "12 הסיפורים" שלו, היה חינני ומושך. הספר הזה עוד לא זכה לתרגום מחדש, לצערי. הוא יצא לאור ב 1964, בתרגומה של אחת וירה ישראלית במלים ומבנה משפטים כבד מאד, והתייחסות ירֵאת-כבוד ורצינית מאד. גם הקטעים הקומיים בסיפור – וכדרכו של פוקנר הם תמיד צמודים לקטעים די מחרידים – מקבלים התייחסות רצינית. וזו, כך נראה לי, לא הדרך לתרגם את פוקנר ולחשוף את יכולותיו הספרותיות. בעבר הרחוק קראתי את "בשוכבי גוועת" (שתורגם מאוחר יותר ל"בבוא מותי") הספר לא השאיר בי שום רישום ולא זכרתי דבר ממנו.
למרות האמור לעיל והעברית הארכאית והחפה מכל סלנג שהיה מתאים פה מאד, לא קשה לקרוא ולהבין את הספר. זה סיפור שמספר בגוף ראשון נער שהוא כבן 14 בתחילת הסיפור. התקופה היא תקופת מלחמת האזרחים ומעט השנים המבולבלות שאחריה. הנער הזה הוא בן למשפחה מכובדת, אביו גיבור מלחמה דרומי מהולל. הוא חי בתחילת הסיפור בבית האחוזה עם סבתו וכמה עובדים כושים, שמעמדם אינו ברור. צמוד אליו כאחיו חי רינגו, נער שחור בן גילו. רינגו זה הוא בעל תפיסה מהירה מהגיבור (הלבן), מתמודד היטב עם שינויים מהירים, זקוק רק לרמז קל באשר לכיוון פעולתו ובניגוד לגיבור החנון - הוא אינו מוגבל על ידי חוקים, תקנות או כנסייה. הרומן הזה מורכב משבעה סיפורים המסופרים כרונולוגית, ומצטרפים יחד לסיפור שלם, הגדול מחלקיו. הוא מתאר הלכי-רוח, סביבה, מנטליות.
פוקנר נולד בסוף המאה ה-19 ונפטר די צעיר ב 1964. מלידתו עד מותו חי ויצר בדרום ארה"ב (וזכה ב'נובל' ופעמיים ב'פוליצר', שבמקרה שלו אני לגמרי מסכימה עם ועדות הפרסים). מזה נובע שאת מה שאנחנו מכנים בקצרה "גזענות" (שהיא כמובן מורכבת ביותר) הוא לא הכיר מקרוב ולא חשב שהוא כזה. אי אפשר, כמובן, להתייחס לסיפורים שנכתבו עד אמצע המאה העשרים (כולם עוד לפני שהפציעה רוזה פארקס ושינתה את הכללים, לפחות הכללים המוצהרים) כמו שהיינו מתייחסים למה שהיה נכתב היום. ובכן: בכל מה שקשור ליחס לכושים, לנשים, לעשירים, לעָמך, לפוליטיקה ולוויסקי – פוקנר לא עומד בכללי התקינות הפוליטית הנהוגה היום. ועם זאת הוא מצליח לבטא משהו טהור שקל להזדהות איתו. בעיקר כי הוא לא זוהם בזיוף התקינות הפוליטית שנוקטים בה באופן הצהרתי, ומסרבים להכיר בפער שבינה לבין מה שבאמת חושבים.
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
omriqo - אם עושים הפרדה בין הסיגנון (המאתגר) של פוקנר לבין הסיפור,
אפשר להבחין איפה נעוץ הקושי. הסיפורים פשוטים, לעתים אפילו מנחמים. קל להזדהות עם הדמויות למרות זרותן. הקושי אינו בשפה אלא בסיגנון שהוא מורכב, אינטליגנטי ומחייב פיענוח. נכון, יש מתרגמים המתרגמים אות באות ונראה כאילו לא קראו את הספר בכלל. התוצאה - בהתאם. אפילו סופר נפלא כפוקנר יפול כמה דרגות וישעמם את קוראיו, אם יתורגם בדרך הזאת. כי המתרגמים מהסוג הזה אינם מעבירים את מהותו אלא את מילותיו. |
|
|
omriqo
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה יעל
נראה לי שדיברנו בעבר הרחוק על פוקנר... אחד המחברים האהובים עלי.
את הבלתי מנוצחים קראתי מזמן ואיני זוכר דבר, אבל מצאתי אותו על המדף אז אולי אקרא שוב :) תודה על התזכורת. לעניין התרגום, קראתי קצת את פוקנר במקור ואני יכול להעיד שהוא קשה גם שם (לפחות ב"אור באוגוסט" ו"הקול והזעם"). אני מניח שהתרגום העתיק מוסיף נדבח קושי נוסף. יש מתרגמים שמתעקשים להיצמד לסגנון המקור, יש כאלה שמתרגמים לעברית ידידותית ויש כאלה שממציאים סגנון חדש. לא קראתי משל פרמינגר אז איני יכול לחוות את דעתי. אני רוצה להתייחס להערותך לגבי הגזענות. מובן מאליו שפוקנר לא עומד בכללי הPC של ימינו, גם אני מסומן היום במחוזות מסוימים כקולוניאליסט אירופאי לבן ופריבילג... אבל פוקנר כן היה קול בוטה (לתקופתו) נגד העבדות ונגד העמדה הפרדוקסיאלית של הנצרות מול העבדות. זכורה לי במיוחד אחת הדמויות שלו שנוטשת את הבית והירושה שמגיע לו לאחר שמצא ביומן של אביו את אחיו למחצה (העבד) רשום כרכוש לצד הסוסים. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה על ההמלצות, יעל
|
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, חני
פוקנר אחיד מאד בכתיבתו. הסיגנון שלו מאד ייחודי והקורא מבין את המצב באמצעות הדיאלוגים או מחשבות המספר. הוא כותב עם המון חמלה לדמויותיו והמון הומור (שלא ניכר בספר הזה בגלל התרגום הרציני והכבד) |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, קיבוצניק.
מסכימה להמלצתך. שני הספרים טובים מאד ו"הבוזזים" מהנה מאד. אני חושבת שמה שחייב מאמץ בפוקנר היה השפה העתיקה (שחלקה היה המצאת המתרגם בכלל) בה תורגמו לעברית ספריו. התרגומים החדשים כלל לא קשים לקריאה. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אני אהבתי יותר את "הבוזזים" שהוא יצירה מצחיקה-מחרידה שפורשת את יכולתו הספרותית בנעימות. ואם תתעניין במשהו יותר מקברי (שגם הוא מצחיק לפעמים במחרידותו) "בבוא מותי" שווה ביותר. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, דן
אני חושבת שהוא מת לפני שהניו יורק טיימס הרכיב את רשימת רבי המכר שלו... בכל מקרהאני לא בטוחה שהוא היה אי פעם "רב מכר" כמו שאנחנו מכירים את המונח. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, אנקה
כשקראתי אותו בעבר הרגשתי שהוא קשה לקריאה. התרגומים החדשים שינו את דעתי. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, בנצי
ממליצה על התרגומים החדשים. |
|
|
חני
(לפני שנה ו-8 חודשים)
סקירה יפה, לא הגעתי אליו.
אהבתי שאת גם עושה חסד לספר אך בהחלט גם לסופר שיש לך אליו חיבה. |
|
|
קיבוצניק
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה שהזכרת ספר מצויין שנשכח. למי שטרם קרא את פוקנר, ממליץ גם על "הבוזזים" שיצא מחדש בהוצאת ידיעות ב-2019 ועל "אור באוגוסט". פוקנר מחייב מאמץ, אבל כזה שמתגמל.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנה ו-8 חודשים)
ביקורת מצוינת.
פוקנר אצלי על הכוונת כבר זמן רב, אפשר שאתחיל מהספר הזה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
יעלהר
סקירה מרתקת ומאירת עיניים. תודה, השכלתי. נראה שלמרות עוצמתה של הסקירה אשאיר לאחרים את קריאת ספריו של סופר זה (למרות שזכה בפרסי נובל ופוליצר..., ואני מנחש שגם הניו-יורק טיימס, בזמנו, פירגן לו).
|
|
|
אנקה
(לפני שנה ו-8 חודשים)
אין על פוקנר. די קשה לקריאה אבל כשמתחילים להבין את הראש שלו, חשים סיפוק עז.
תודה על הניתוח המעולה שלך לספר הנ"ל.
|
|
|
בנצי גורן
(לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה יעל.
פוקנר היה ענק. קראתי כמה מספריו לפני שנים ארוכות (עוד לפני שהגעתי לסימניה) ואני בהחלט מתכוון לשוב אליו.
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
