ביקורות ספרים על הספר הבלתי-מנוצחים - ספריה לעם #79

# קראתי בשנים האחרונות כמה מספריו של פוקנר, כולם בתרגום חדש, והוא הפך לאחד מחביבי המובהקים. איכשהו התרגום של שרון פרמינגר ("בבוא מותי", "אור באוגוסט", "הבוזזים") הצליח "לפתוח" את סיפוריו של פוקנר ולגרום לי להתאהב. גם התרגום של רחל פן את "12 הסיפורים" שלו, היה חינני ומושך. הספר הזה עוד לא זכה לתרגום מחדש, לצערי. הוא יצא לאור ב 1964, בתרגומה של אחת וירה ישראלית במלים ומבנה משפטים כבד מאד, והתייחסות ירֵאת-כבוד ורצינית מאד. גם הקטעים הקומיים בסיפור – וכדרכו של פוקנר הם תמיד צמודים לקטעים די מחרידים – מקבלים התייחסות רצינית. וזו, כך נראה לי, לא הדרך לתרגם את פוקנר ו... המשך לקרוא

yaelhar

מכירים את התחושה הזאת שאתם מסיימים לקרוא ספר, ובמשך כמה ימים אח"כ אתם עדיין מתגעגעים אליו? מתגעגעים לכתיבה, לדמויות מסוימות, למקום, אולי לזמן או לאווירה; לא יכולים עדיין לעבור לקריאה של הספר הבא, ורק רוצים עוד קצת לשהות בגעגוע הזה, מתקשים להיפרד? אני אוהבת מאוד את הכתיבה של פוקנר. התאהבתי בו במקרה לפני כשלוש עשרה שנים, ובינתיים האהבה הזאת בעינה עומדת. מידי פעם אני חוזרת שוב אל ספריו שתורגמו לעברית, ואחדים מהם קראתי כבר פעמיים. התכנים שהוא בחר לכתוב עליהם עצובים, התקופה שעליה הוא כתב רחוקה וזרה, הכתיבה שלו בדרך כלל קשה לקריאה ולהבנה, אבל הוא מקסים אות... המשך לקרוא

קרן

אוסף סיפורים שפורסם כרומן. פוקנר במיטבו, למרות שהמבקרים אוהבים לציין שהוא פחות "קשה" ו"מאתגר" מספריו האחרים. אהבתי את הספר, ואת הקרשנדו והעצמה שגדלה מסיפור לסיפור עד לסיפור החותם : "ריח של ורבנה" שהוא יצירת מופת. חשוב לקרוא לפני קצת רקע על פוקנר כי מדובר בעוד טפח מהמיתולוגיה שיצר הסופר על מקום הולדתו במסיסיפי, בארצות הברית. למי שיש הכרות קודמת עם הסופר (הקול והזעם, אבשלום אבשלום!, רד משה) לא יתקשה בכלל להתמצא בסיפור ובתקופה. התרגום יכול להיראות מיושן היום, אבל הוא מעולה. זו עברית של פעם שמתאימה לדעתי לרובד של האנגלית במקור. בקיצור: מומלץ ביחוד למי שכבר... המשך לקרוא

חנן89

ננטש מחוסר ענין... המשך לקרוא

רוני pery