ביקורת ספרותית על הפסל הפנימי מאת פרנסואה ז'קוב
ספר טוב

---

ספר יפה, ברובו.
מעניין איך אנחנו זוכרים דברים, מה נשאר מכל החוויות שעברו עלינו. בספר הזה רואים וחווים את הבניה של האישיות של המחבר, את הנדבכים מונחים אחד על גבי השני, בתחילה ילדות, אח"כ נערות ובגרות, לחימה מתמשכת במחתרת הצרפתית ואחר כך המשך של החיים מאותו מקום שהופסקו, אבל ממקום נפשי אחר.

אהבתי את הרעיון הזה של הבניה הנפשית, הסיפור הנשזר כמו דפים בפנקס, ומוביל לאישיות מסויימת. מעבר לפרטים השונים, לכל אחד יש את האירועים שעיצבו אותו כפי שהוא, את המשפטים שנחרתו במוחו והרגשות שעברו בו. מרתק כמה גדול המגוון האנושי, כמה כל אחד שונה. גם בספר, כל דמות מאופיינת וקל להבין למה מתכוון המחבר.

דבר נוסף שאהבתי, שמעבר לנקודות שבהן ההיסטוריה הפרטית נוגעת בזו הכללית, יש כאן התםתחות של אדם, גם פיזית ונפשית וגם בתוך העבודה שלו- תהליך של חקירה ולימוד. ויש איזו סגירה של המעגל כאשר בסוף הספר, בתיאור דרך החשיבה הוא חוזר למשחקי המחשבה של ילדותו. משמח לראות שהוא לא השאיר את היצירתיות מאחור אלא לקח אותה עימו עד שנצרכה לו שוב.

הספר מעניין עד אמצעו בערך, ובשלב שהמחבר מתחיל לעבוד במעבדה ולהתעסק במדע המושגים נעשים מקצועיים ופחות מעניינים. מי שאוהב ביולוגיה ימצא עניין ומי שלא יכול לדלג, אבל הסוף קטוע, כאילו מדובר בגלגל שכבר היינו אמורים להבין איך הוא פועל ולהשלים בעצמנו את הסיפור.

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על הפסל הפנימי