ביקורת ספרותית על השלם את החסר מאת אוריאן זכאי

---

יש משהו בסיפורים קצרים. סוגה יחסית שולית בספרות, בוודאי ביחס לתהילה שמקבל הרומן. נכון שקל לקרוא, כי קצר, אבל באותה מידה גם קשה, כי צריך להיכנס במהירות לתוך הדמויות. לכן גם לכתוב סיפורים זה קשה, לייצר דמויות ואווירה ועלילה ולסיים הכל בשלושת אלפים מילים.

יש משהו בספר המכיל סיפורים קצרים שגם מתחברים זה לזה. סוגה קצת מוזרה, מאפשרת לייצר מקבץ סיפורים שיש לו תמה והיגיון להוצאה בתור קובץ, וגם רצף יחסית לקריאה מבחינת הדמויות. כמו רומן שהוא לא רומן אלא המון עלילות פתוחות. דמות מרכזית בסיפור אחד מבליחה כדמות שולית בסיפור אחר. לפעמים יש אירועים משיקים בשני סיפורים, לפעמים המקום של האירועים זהה או קרוב. אין ממש כללים.

יש משהו בספרות ישראלית. סוגה שולית בספרות העולם, שיש לה מאפיינים ולא ברור לי מה הם. אולי אור השמש החזק והנטייה לחמוק ממטפורות ולהגיד הכל ישר בפנים. אולי הדרך לתאר סיטואציות. אולי זה שפתאום במבה ורשת ג' ומלכי השכנה ממול ורמלה מופיעים בסיפור. אולי כי יש בה מהלכים רגילים של אנשים רגילים והכל היה אפשר לקרוא בעיתון ולא לקנות ספר. אולי כי הכל כה חסר פואנטה.

יש משהו בתיאטרון. אומנות שולית, בטח עכשיו כשיש קולנוע וסרטים וסדרות שרואים בבית וכאן חייבים ללכת לאולם ולשבת מול הבמה אבל לדמיין שהיא כל מיני מחוזות אחרים, לפעמים בית, לפעמים טירה מתקופה אחרת, ואז במערכה הבאה רחוב, או כיכר שוק, למרות שהתפאורה, אם קיימת, לא באמת משקפת את המקום. ולדמיין שיש קיר רביעי שלפעמים שוברים אותו ולפעמים לא, למרות שאין בכלל קיר, יש מסך וקהל צופים.

קופסת אוכל, תותים, ענבים, קרקרים, פריכיות, עיפרון ומחדד. הכריכה תפסה את תשומת ליבי. אוסף סיפורים קצרים, לא כל כך ברור איך הם קשורים זה לזה, מלבד זה שברבים מהם יש עיסוק בתיאטרון מסוג כלשהו, ושהם מסודרים בספר במיני מקבצים שנקראים "מערכות". גם אם הבנתי את המכלול השלם, תתי החלוקה לא באמת ברורים לי.

החלק שנקרא "מערכה ראשונה" מתחיל בסיפור "בינעירוני" שבו מיכל היא ילדה חדשה בכיתה של רחלי, ושתיהן מחליטות יחד ללכת ברגל לבית הספר הישן של רחלי ומגיעות בסופו של דבר לתחנת המשטרה. הסיפור השני נקרא "נושא חופשי" ושם שוב מיכל ורחל, הפעם תלמידות תיכון. רחלי בוחרת לראיין לעבודה ניצול שואה "אמיתי" שהשתתף בקרב סטלינגרד, ואילו מיכל בוחרת לראיין את סבתא של רחלי. אלא שמיכל לא אכלה באותו יום והיא מתעלפת בדרך ולכן לא מגיעה לסבתא ולא מודיעה על זה. בסיפור השלישי "מערכות" האנורקסיה של מיכל מחריפה, אמא שלה נשברת ומיכל בורחת מהבית ופוגשת קבוצה של תיאטרון חובבים ומסתפחת אליה.

החלק שנקרא "מערכה שניה" מכיל שני סיפורים על יעל, מורה לעברית במקום כלשהו בארצות הברית. זה המקור לשם הקובץ כולו שנקרא "השלם את החסר" כמו תרגול אוצר מילים שנותנים לתלמידים בלימודי שפה חדשה, אבל הסיפור נקרא "ביום שבו נפצע פה ריידר" ובו גם יעל נפצעת. בסיפור השני היא חוזרת לארץ בטיסה ארוכה ופוגשת במטוס מחזאי.

בחלק שנקרא מערכה שלישית אנחנו עוזבים גם את מיכל ורחלי וגם את יעל לטובת סוג של מיזם קהילתי שבו עמיר, הסטודנט המוכשר של שוש חביאל מוביל נשים ביפו לכתוב מונולוגים ולהעלות אותם על במה. יש שלושה סיפורים סביב זה, כל אחד כתוב בצורה שונה, הסיפור השלישי הוא למעשה אחד המונולוגים במיזם של עמיר.

בחלק האחרון יש רק סיפור אחד, והוא שוזר יחד את רחלי ומיכל ויעל ועמיר וכולם לכדי מארג אחד. זה היה הזמן שבו הבנתי שאני ממש לא מבינה כלום מהספר. אז הבמבה היא במבה, והשכנה ממול היא מלכי, וכולם אוכלים סנדוויץ' עם קוטג' לארוחת עשר וקוראים ידיעות, ובכל זאת סיימתי את הספר בתחושת ארץ לא נודעת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על השלם את החסר