ביקורת ספרותית על זיכרונותיו של חתול נודד מאת הירו אריקווה
ספר לא משהו

---

כשקניתי את הספר הזה חשבתי שאהנה מספר משעשע על מסע של חתול או מחשבות של חתול, אבל בפועל קראתי ספר סתמי על חייהם של אנשים שונים.
ננה הוא חתול שסטורו אסף מהרחוב, הם חייים יפה בייחד, אבל ברגע מסויים סטורו יוצא לדרך כדי לחפש לננה בית חדש. אז יש לנו כאן את תיאורי הנוף דרך עיניו של החתול, אבל הרבה יותר מזה יש תיאורי חיים של חברים של סטורו, בשילוב קורות חייו של סטורו עצמו. הבעיה היא שהחיים האלה רגילים לגמרי, וניסיון לספר על בריחת ילדים מטיול כדי לבקר חתול או על מתח בייחסים בין בני זוג, חבריו של סטורו, לא הופך את הספר למעניין יותר. חיי היום יום משעממים כמעט אצל כולם, ואין טעם לקרוא על חיים כאלה בספר. גם הניסיון לסחוט בסוף קצת דמעות בגלל מחלתו הסופנית של סטורו די פאטתי.
אני מרגישה עכשיו שאני משעממת את עצמי עם כתיבת הביקורת הזאת, אבל לפני סיום חייבת לציין את התרגום המעולה מיפנית של אירית ויינברג. אני אמנם מבינה ביפנית בדיוק שלוש מילים, אבל יש בספר קטעים שברור לי שהיו צריכים עבודת תרגום טובה. וזה נעשה בהצלחה. עם סייג אחד: לי ידוע שבלוויות יפניות לובשים לבן אבל כאן משום מה האבלים לובשים שחור. האם אני טועה או שיש כאן ניסיון להתאים את הצבע למערב? אשמח לתשובות בנושא.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על זיכרונותיו של חתול נודד