****
נמרוד הראל הוא מנטליסט ישראלי, או אם תרצו - אומן חושים, כמו אורי גלר (ויותר ממנו, ליאור סושרד). נדמה לי שבעיקר בעשור האחרון, אומנות החושים תפסה את מקומם של הצ'יקו ודיקואים למיניהם, קוסמויות הקלפים, השפנים בכובע וחיתוך הנשים לשניים, והעלתה אל הבמה מחדש תעלולים שנושאים אופי קצת פחות תיאטרלי ומיושן כמו למשל קריאת מחשבות, היפנוזה, או השאה (סוגסטיה), ונמצאים יותר, לתחושתי, על התפר שבין זריזות ידיים למדע, או כמעט-מדע (ואולי פסאודו-מדע?). אני חייב להודות שבאופן אישי יש לי סלידה עוד מילדותי מהקוסמות הקלאסית, בעוד אומנות החושים שובה את לבי וסקרנותי, בעיקר כשהיא מבוצעת בידיהם של פרפורמרים ענקיים כמו דארן בראון למשל, שהמופעים ותוכניות הטלוויזיה רוויות ההומור והפלא שלו הם פשוט בליגה אחרת.
גם התוכניות של נמרוד הראל טובות. אני זוכר שנהגתי לצפות ב"בלתי נראה" לפני כמה שנים (ואפילו עשיתי לה פרומו או שניים). הראל חביב, כריזמטי, ואומן מרשים. בטח מהשורה הראשונה של אומני החושים בארץ. הוא הרשים אותי עד כדי כך, שכשהבן שלי יהלי חלה לפני כמעט שש שנים, ניסיתי, במחילה, ובאופן די נואש ליצור איתו קשר כדי ש... ובכן, שיעשה משהו. שישכנע את יהלי שהוא לא חולה, ואת תאי הדם שלו להתחיל לעבוד כמו שצריך. אלא שבהפקה של הראל נפנפו אותי על הסף. אני מניח שהם מקבלים עשר פניות כאלה ביום, כי אנשים במצבים שהייתי בהם מוכנים לעשות הכול כדי להציל את יקיריהם. אם היו אומרים לי לפנות לאורן הקטן, לרב ברלנד, או שעשרה סיבובים על רגל אחת סביב תרנגולת יעשו את מה שצריך, הייתי עושה גם עשרים. כוסאומו, אם לא אורן הקטן, אולי נמרוד הראל יכול לעשות משהו. אולי יש לו כוחות-על, מי יודע?
אז לא, הוא כנראה רק בדרן טוב, ויש להניח שאין לו כוחות-על. יותר מזה - מקריאת הספר, נדמה לי שלמרות הרהיטות בהופעות, הכריזמה וההומור, הוא גם לא ממש סופר מאוד מוצלח. כלומר, לכתוב הוא בוודאי יודע, מנטליזם הוא יודע, להחזיק קהל הוא יודע, לספר סיפור הוא יודע - אבל לחבר את כולם יחד למשהו שמרגיש מוצק וזורם, בנוי נכון, מרגש ומדוייק, כמו שספר צריך להיות - זה לא. איך אומרים... הקסם לא קורה. חבל, אבל אולי נמרוד הראל לא חייב להיות גם סופר. הוא יכול להמשיך לעשות את מה שהוא טוב בו - והוא טוב מאוד - וזה באמת באמת מצויין, ומספיק לגמרי.
****