ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 ביולי, 2023
ע"י מורי
ע"י מורי
הספר, שנכתב ב-1933, כבר פורסם פה ושם בעבר, חזר והתפרסם בהוצאת פן/ידיעות אחרונות שוב ב-2023. האם ערך כזה טמון בספר, המצדיק את הוצאתו לאור שוב? כל ספר שעניינו עליית הנאצים לשלטון רצוי שיראה אור בשלב כזה או אחר, לא כולל ספרים הרוכבים על גל מלחמת העולם השניה-שואת היהודים כדוגמת "המתיקות שבשכחה" מאת קריסטין הרמל, שזכה להקרא על-ידי קשקושואה.
הספר שלפנינו, האופרמנים, אינו ספר מופת כפי שנכתב בכריכה הקדמית שלו. פויכטוונגר אינו ידוע בכתיבה החדה שלו, אינו מוציא תחת ידיו סיפור מעניין וסוחף במיוחד. פויכטוונגר אינו פרימו לוי, מרטין גריי, ג'ונתן ליטל, אלכסנדר טישמה ואף לא אהרן אפלפלד. עתה, משאמרתי את מה שלא אהבתי בספר, אפנה למה שנותר.
פויכטוונגר כתב בזמן אמת על ראשית שלטונם של הנציונאליסטים (נאצים היתה מילת גנאי, אליבא דבן ארי המתרגמת). הספר מתרחש מסוף 1932 ובמהלך 1933, עת עלו לשלטון הנאצים ובתחילה עסקו רק בהכפשת יהודים לכאורה. מהר מאוד זה עבר לפסים מעשיים יותר ויהודים חוו על בשרם את אימי נחת זרועם של ה"חומים", מחנות ריכוז הוקמו ולמרות הסדר והמשמעת ברחבי גרמניה, כולם ידעו מדוע זה כך, וממדינה ליברלית לפני כן, האימה שלטה בכל.
האופרמנים הם משפחה מבוססת היטב. מרטין מנהל ביד רמה את מפעל הרהיטים שלהם, האיקאה של אז, מברלין עיר הבירה. אדגר האח הוא רופא מפורסם ועטור תהילה ברחבי אירופה, והאח ד"ר גוסטב אופרמן בדיוק חוגג חמישים בסוף 1952. באותה עת מתחילים הקשיים, התיאורטיים בעיקר, לצוץ מכל עבר. אלא שיהודים רבים השתתפו במלחמה העולמית שתחילתה ב-1914, לחמו למען גרמניה והאמינו שהפרחחים מטעם היטלר ירוסנו עד מהרה. לא די שלא רוסנו, אף עלו לשלטון באופן דמוקרטי לגמרי ויצרו גרמניה חדשה.
אדגר הרופא מוצא עצמו נאלץ לוותר על הקליניקה שלו ולהגר לצרפת, גוסטב יוצא לחופשה זמנית בשוויץ ומרטין, מנהל עסקם של האופרמנים, נאלץ לחבור להיינריך ולס בעל מפעל הרהיטים המשובח והקטן יותר, אבל גרמני טהור. מי שמשלם את המחיר היקר ביותר הוא ברטהולד, בנו של מרטין, שבבית הספר המשובח והליברלי שלו הוא מעביר הרצאה תחת עינו הפקוחה של המחנך החדש פוגלזאנג, נציונאלסוציאליסט רשום, ולמרות הרצאה משובחת, המחנך סבור שהיא מעליבה את השלטון החדש ומכאן על התלמיד להתנצל ולחזור בו. המחיר שברטהולד שילם על סירובו היה מעורר חלחלה.
פויכטוונר, כאמור, מתקשה לצאת מעורו ולהציג ספר שיעמוד אל מול גודל השעה. נכון, הוא עוקב עקב בצד אגודל אחר ההדרדרות המהירה של החברה הגרמנית, בעיקר השלטון חסר הפשרות שהוצג בה. אלא שלא רק את הספר הזה של פויכטוונגר קראתי וזה מנהגו. לא שהספר רע, הוא איטי, יקה מדי לרע ולרע, לא סוגר פינות הרמטית דיו. מולו, הייתי ממליץ דווקא על ספרו של קלאוס מאן, מפיסטו, הטוב בהרבה.
בעמוד 327 חיכתה הפתעה קטנה ואקטואלית עד מאוד לישראל של יולי 2023: "הם (השלטון הקודם לנאצים) לא עשו דבר חוץ מפתפותי ביצים, וכך גרמו לרפובליקה להירקב ולהתנוון. השלטונות החדשים הם טיפשים וערמומיים, אבל הם עושים משהו. זה מה שהעם רוצה, זה מרשים אותו.''
37 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
חן, אני לא בטוח שאנחנו עם כזה ממושמע שנגמור כמו הגרמנים, אבל נזק מסויים כבר נעשה.
דת מעולם לא קידמה דבר
|
|
חן
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לימור
אני כל הזמן עושה את השוואה של ישראל של היום לגרמניה בתקופת הנאצים. יש כמה וכמה נקודות דימיון שקשה להתעלם מהם. גם שמה הנאצים עלו בבחירות דמוקרטיות . |
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לדעתי שניהם פסולים.
"הציפור הצבועה" מגונה אפילו יותר. הוא משתמש בשואה כמתכון לגירוי הקוראים וביזוייה באופן כללי. |
|
לימור
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה מורי. סקירה יפה אבל חוסר ההתרשמות שלך לא עושה חשק לקרוא:)
אגב מה שכתבת במשפט האחרון - גם ׳על האבדון׳ של קסטנר על גרמניה טרום עליית הנאציזם מהדהד בצורה מפחידה את מה שקורה היום בישראל... |
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
זה נכון, יעל. אבל עדיף על קשקושואה.
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
ואני חושבת ש"הציפור הצבועה" אינו ספר שואה.
הוא ספר שמשתמש בפורנוגרפיה של אלימות-מין-עינויים כדי למשוך קוראים. כנראה הצליח לו. |
|
חן
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה על ההמלצה
נשמע טוב באסה אין דיגטלי |
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
חן, אם את מחפשת ספרי שואה, קראי את הציפור הצבועה.
|
|
חן
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
חחחח תודה על הכינוי המכובד.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
את הקשקושואה הראשי.
|
|
חן
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
במקרה של הרמל כן.
ואם קראת איזה מהם? |
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
נראה לך שאני קוטל בלי לקרוא?
|
|
חן
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אני שוב אשאל קראת משהו של הרמל?
אם לא קראת באיזה זכות אתה קוטל ספרים או סופרים ככה? |
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
חן, סחתיין על הערבוביה. קריסטין הרמל בהחלט חתומה על הקשקושואה, וזה
לא נאמר לזכותה.
רבים הסופרים העושים תחקיר ונכשלים בסיפור, רוברט האריס, למשל. |
|
חן
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
דווקא לי נשמע ספר טוב
בסגנון שאני אוהבת אוהבת ספרים על מלחמת העולם השנייה , שואה ונאציזים וקריסטן הרמל סופרת מעולה לדעתי. כל הדברים שלה בנושא מעולים והיא עשתה לפני הכתיבה תחקיר וזה מה שחשוב. בסופו של דבר זה סיפרות רומנטית היסטורית . לוקחים משהו שקרה בהיסטוריה ומוספים עליו סיפור אהבה . אפשר להשוות את הסגנון לסרט טיטאניק |
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
טוב, לא מופתעת מהציון שנתת לספר. הבנתי ממך כבר בהתחלה שאתה לא כל כך אוהב אותו. אז מזל שלא קניתי.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
קראתי את היהודיה מטולדו. ארבעה כוכבים.
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
הבלדה הספרדית(היהודייה מטולדו), גויה...
יותר קריאים ומרתקים מכל מה שצוויג כתב למשל
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
דווקא את היהודי זיס זנחתי מהר. פיהוק.
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
פויכטוונגר כתב ספר מעולה ומרתק במיוחד בשם "היהודי זיס".
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
פאלפ, אילו מופתיים? שתף אותנו.
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
סקירה לפנתיאון.
לא מסכים לגבי פייכטוונגר, יש לו כמה יצירות מופת הו"דים אמתיים.
|
|
חובב ספרות
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תמיד מעניין לקרוא על התקופה שקדמה לשואה גם אם הספר לפי דעתך לא מרשים כמו שכתבה חני. אוסיף לרשימה, תודה.
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
גם פה העם עושה משהו!
תודה על הסקירה היפה, הספר כנראה לא הרשים אותך ממש. |
37 הקוראים שאהבו את הביקורת