ביקורת ספרותית על כאן ועכשיו מאת סנטה מונטיפיורי
ספר מעולה

---

הגעתי לספר הזה באופן לא צפוי, אני חושבת שראיתי אותו בט''ו באב באיזה ערב ספרותי, היה שם בחור אחד שהיה בינינו אינטרקאציה, אז הייתי נורא שבורת לב מהאקס שלי שרצה לחזור אליי, אבל לא רצה איתי זוגיות, הוא שאל אותי:''מה את חושבת על הספר הזה?'' הסתכלתי על הכריכה שלו, ראיתי שם פרחים ורודים, קראתי את התקציר, אז הייתי מובכת אולי שתיתי מלא יין, אמרתי:''אני לא יכולה לסבול דברים קיטשים''.
כל דבר אז שהתקשר לאהבה זרקתי, לא יכולתי להרגיש כלום. שנה אח''כ אני מוצאת את הספר בחנות ספרים של עברית, אני קוראת את התקציר והלב שלי החמיר לב. בדיוק חברה טובה שלי מתמודדת עם משבר לא פשוט מחלת הסרטן שלה, היא בגילי והיא מתמודדת עם מחלה משל עצמה, בכיתי לא ידעתי מה לעשות? , וברגע שקראתי את התקציר, נשאבתי אליו החלטתי לקרוא אותו.
הסיפור מגולל את סיפורה של מריגולד אישה בשנות ה60 לחייה בבריטניה שחולה בדמנציה, עם שתי בנות, אחת מהן היא בת 20 ומשהו עובדת כמשווקת באינסטגרם, לעומת אחות השנייה בת 38 חוזרת מאיטליה לאחר שלמדה אומנות היא נפרדת מבן זוגה. חשבתי לעצמי זה בדיוק אני,לפני שנה, כמה שטותית שכמותי לא רצתה לקרוא את זה לפני שנה, אני שאלתי את עצמי איך הבחור הזה בערב הספרותי הזה ידע שזה הטעם שלי? רומנים סוחטי דמעות ורודים.
ההתחלה שלו הייתה מדהימה, שאני אפילו לא יכולה לתאר:''
''היא חשה שמישהו מסתכל עליה, וכשהסתובבה ראתה את דניס עומד בפתח החדר ובוחן אותה במבט אוהב. הוא היה לבוש לכנסייה,בחליפה כחולה כהה ובעניבה, שערו האפור מסרק הצידה ומוברש כהלכה וזקנו מטופח.הוא היה נאה בעיני מריגולד, שעדיין ראתה אותו מבעד לעיני הבחורה בת ה20 כשנפגשו לפני יותר מארבעים שנה. היא הרימה את סנטרה והחזירה לו חיוך שובב.
''על מה אתה בדיוק מסתכל?'' היא שאלה.
''עלייך'' הוא ענה ובעיניו הכחולות הניצוץ.
היא נדה בראשה והחזירה את תשומת ליבה אל הגן''יורד שלג'' היא אמרה.
הוא הצטרף אליה במקומה ליד החלון, ושניהם הסתכלו החוצה באותה מידה של הנאה ''כל-כך יפה'' הוא אמר באנחה.
''באמת יפה'' הוא כרך את זרועו סביב מותניה, קירב אותה אליו והנחית נשיקה על רקתה.
''את זוכרת את הפעם הראשונה שהחזקתי לך ביד, גולדי גם אז ירד שלג,נכון?''
מריגולד צחקה:''אתה מזכיר את זה כל פעם שיורד שלג,דניס''
חיוכו היה ביישני.'' אני אוהב להיזכר בזה. אישה יפה,ערב יפה,שלג יורד והיד שלה ביד שלי. היא הייתה חמה,היד שלך ולא משכת אותה חזרה. ואז ידעתי שיש לי סיכוי. נתת לי להחזיק אותה בזמנו זה הישג גדול''
''אתה כזה רומנטיקן זקן'' היא הטתה את ראשה מפני שידעה שהוא ינשק אותה שוב.
''את אוהבת את הרומנטיקן הזקן שלך'' הוא לחש לתוך שיערה.
''נכון'' היא השיבה.
''אתה יצור נדיר כבר לא מייצרים אנשים כמוך''
קטע מיוחד המסמל אהבה בין שני אנשים, המסמל גם את האהבה לטבע ולזיכרון שאיחד בינהם, הקטע הזה עשה לי ממש צמרמורת לקריאה אפילו נזכרתי בעצמי.
היו רגעים בספר שהתחלתי לבכות, כמו הרגעים של מריגולד התשישות שלה ומחלת הדמנציה, שהיא מנסה להתמודד איתה, ובנותיה מנסות לעזור לה ובעלה.
והיא מנסה להתנחם באהבתם של אנשי העיירה, והפרחים המרגיעים אותה ברגע של קושי, הדברים היפים, הכאן ועכשיו כל הספר.
התמודדות שלה עם רגעים לא פשוטים והיא מנסה לחיות את הרגע, היה משהו עוד קוסמי ומחמיר לב וברגישות לב, אהבתי את הספר, ממש סיימתי אותו אחרי יומיים.
גם אהבתי אותו ואיך שהגעתי אליו, במיוחד ברגע הזה.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על כאן ועכשיו