ביקורת ספרותית על נוטות החסד מאת אייסכילוס
ספר טוב

---

***ספוילרים למחזה. ראו הוזהרתם וכו'.***

עריכה: משום מה האתר חתך לי את כל הביקורת שכתבתי חוץ מהמשפט הראשון, אז זה ניסיון מאוחר לשחזר את ביקורתי זצ"ל.


אני לא מאמין שהבן אדם כתב שלושה מחזות על טרגדיה רב דורית, השרשרת של עין תחת עין תחת עין וקללה עתיקה כדי לסיים את זה ב"תראו את מערכת המשפט המושלמת של אתונה איך היא פותרת הכל איזה יופי." ושזה יצא מדהים וגאוני.

ההתחלה כמעט מרגישה כמו יצירת אימה, עם התמונה המעוררת פלצות של ארסטוס יושב מלא דם על "אבן השתייה" היוונית בדלפי, אפולון לידו, והאריניות רדומות מתוך כישוף, שחורות משחור ונוטפות דם מהעיניים.
המחשבה על כוהנת אפולון שמרוב בעתה כבר לא מצליחה ללכת על רגליה כשהיא בורחת מהמחזה הזה.. פתיחה מדהימה.

אני אהבתי את התוכן הרעיוני של המחזה הזה מאוד, היציאה של המחזה חוצץ כנגד צדק מיסטי וגדול מהאדם, ממקור אלוהי, לטובת צדק אנושי ומוסדר. די אמיץ. מזכיר את חז"ל ו"לא בשמיים היא".
נכון, אפולון מנצח במשפט, אבל זה ניצחון פירוס; נגמר העידן שהוא יכול היה לפרוס חסות על אנשים ובזה היה מסתיים הסיפור, מעכשיו כל בני האדם כפופים למערכת משפט אנושית.
והאריניות אמנם מפסידות, כלומר צורת הצדק הויג'ילנטי, הפרטי והבסיסי מוקעת כאן, אבל הן מקבלות תושבות באתונה ויהיו "בכל בית". כלומר, הפחד שבעבירה על הצדק, הדבקות הקנאית בו וכו' ערכים שהאריניות מגלמות הולכים להישאר, הן פשוט יהיו מתועלות לא רק לאלימות ולנקמה אלא גם לבונה ולמייצב, עם הענישה כסיומו של מכלול.
זו יצירה גאונית על גדולת האנושי והפתוח, מחושב ומקורקע לעומת גווני השחור והלבן הבוהקים שנמצאים רחוק מהריאליה. וכמובן שזו סגידה לאתונה. בכל זאת, מחזאי אתונאי.

לא יצירה מושלמת בכל זאת.
קודם כל היא קצרה מדי להרגשתי בהתחשב בנושאי העומק שלה ובהתרחשות העלילתית הדרמטית שבה (הcourtroom drama הראשונה בהיסטוריה!). הייתי שמח לעוד כמה מאות שורות של ההתרחשות בבית המשפט. והו בוי, הקטע של פרקליט ההגנה אפולון על כך שאין קשר דם בין אמהות לילדיהן לא התיישן טוב..

מה שאולי כן נראה כפגם במבט ראשון אבל אהבתי במחשבה שנייה זה עד כמה המשפט כאן כל כך לא פועל לפי הנורמות החוקיות אפילו באתונה בתקופת הכותב (לפחות ממה שידוע לי. אשמח לתיקון אם אני טועה), כלומר, ההגנה והתביעה מאיימים על השופטים שהם יחריבו להם את העיר ויפגעו בהם בכוחות אלוהיים בזמן שהם מצביעים על התיק, ופרקליט ההגנה הוא אחיה של השופטת הראשית..
אני רואה בזה משהו די יפה האמת. שאפילו אתנה הגדולה, אלת החוכמה, נו, במשפט האנושי הראשון בהיסטוריה (שוב, ממה שידוע לי) היא אפילו לא יודעת בדיוק איך לנהל את זה באופן הכי מיטבי.
יש כאן איזו אמרה נהדרת שמערכות יכולות להשתפר עם הזמן ואכן עושות כך, שעם כל הגדולה וההודייה לצו האלוהי על המשפט של אתנה הדגולה, המערכת אינה מושלמת ויש בה את כוח האנוש המקורקע שמניע אותה קדימה.
זו בכל אופן פרשנות אישית שלי, יכול להיות שאייסכילוס היה חולק עליי, אבל היי, מרגע שהבאת יצירה לעולם היא כאן בזכות עצמה, ואם מותר לאנשים לפרש את "דון קישוטה" כאיזה גיבור חיובי שחלומותיו דגולים, אז לי מותר לפרש את זה ככה.

8.5 \ 10 בבקשה בבקשה הביקורת לא תימחק הפעם אוף

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על נוטות החסד