ספר יפה על ילדה עולה חדשה ועל התאקלמותה בארץ.
את הספר קראתי לראשונה בבית הספר היסודי. הפעם השנייה היתה אחרי כ-30 שנה.
הספר סובב אחרי חיפושה של האם, כאשר בדרך מריאנה מתמודדת עם קשיי הקליטה (הצברים מול העולים, במיוחד בסיטואציות שונות בכיתה).
ספר יפה, מרגש, עם סיפורים שכנראה היו מתאימים לתקופה אז (מפגש ופתיחות יתר עם זרים כמו מר פטר וסבא אליהו).
כל המפגשים והאנשים שפגשו מריאנה ועודד השתלבו אחד בשני ועזרו לאחרים ולמריאנה.

וואו, המצחיקה עם העגילים!
קראתי אותו לא מעט פעמים, אבל לאחרונה קראתי אותו שוב כי חשבתי שהוא יכול להתאים לילדה שאני חונכת...
וכה התלהבתי מהקריאה החוזרת, עד אשר החלטתי בלב פועם מהתרגשות שזו הזדמנות לגרום לשובבה לאהוב ספרים.
סתם, עזבו לאהוב ספרים - לקרוא.
זו לא פעם ראשונה שאני עובדת עם ילדה "אלרגית" לקריאה, ואני נמשכת לחקור את שנאת הקריאה כמו מדענית לתופעת טבע.
איך אפשר לא לאהוב קריאה??? זה בלתי אפשרי מבחינה ביולוגית!!
אבל נו, מילא..
(ספויילר - הילדה עדיין מעדיפה לדבר עם חברות ולא לקרוא שום דבר...!)
קראנו כמה עמודים, שזה מה שהספקנו בשעה,
ובשיעור שלאחריו היא אמרה לי שהקריאה בספר הזה הייתה הדבר שנהנתה ממנו במיוחד.
(אבל כנראה לא עד כדי כך שיהיה לה מספיק חשוב לדעת את ההמשך, לא שידוע לי בכל אופן... האם יום אחד היא תחליט לקחת אותו מיוזמתה מהספרייה?? בהחלט אחד החלומות בהקיץ היפים שלי!)
ספר מושלם.
נכון, אמנם יש המון מילים קשות, ולפני שהתחלנו לקרוא הייתי צריכה להבטיח לה שהסוף הוא טוב, כי החיים של גיבורת הסיפור לא כל-כך...
אבל יש בו המון הומור -
ובעיני הוא עדיין אקטואלי. אם נניח בצד את המילים שהיום לא כל-כך בשימוש ודברים שהשתנו מבחינה תרבותית - עיקר העלילה עדיין רלוונטי,
למשל: מעמדות חברתיים וחרמות אכזריים בכיתה, מורים שלא מאמינים לך שהכנת בעצמך את השיעורים בלי עזרה (גם זה קרה לי אישית, ואולי גם לרוב האנשים שכתבו טוב מדי לגילם בילדות), נער שכל הבנות מאוהבות בו, להיות בתפקיד ה"ידידה" של אותו נער כשאת רוצה להיות דווקא ה"חברה", ולהסתיר מההורים דברים שאת עושה...

מתאים לדעתי בעיקר לתחילת גיל ההתבגרות
ואני אתן לו 10 מתוך 10 במדד יעלה

ספר מומלץ. אפשר להקריא אותו בהמשכים גם לילדים כבני 10. רלוונטי לשבוע העליות.

פעם ראשונה שמעתי על הספר הזה כשהייתי ביסודי, והמחנכת שלי הקריאה לנו כמה עמודים שהיא הספיקה.
הבנתי עוד מגיל היסודי שאני נהנית מקריאה, נהנתי מספרים אימא שלי 'הכריחה' אותי לקרוא, והתעניינתי בכל מיני חלקים קטנים שהיו בספרי לימוד, או חלקים שקראתי בנפרד, הבעיה היחידה שכשניסיתי לקרוא את הספר הזה מאוחר יותר 'באופן עצמאי', זה היה כי השפה הייתה גבוהה מידי בשבילי.
וטוב... לא קראתי ספרים עם שפה עשירה בזמנו.
אבל הספר הזה הוא נכנס לקטגוריה של ספר ילדים שמתאים לכולם; הספרים האלו שכעיקרון הם מכוונים לילדים, אך יש הנאה בקריאה עצמה, אם זה ההנאה מהעלילה, או זיכרונות מפעם.

הספר מספר על מריאנה, עולה חדשה שעלתה זה עתה לישראל, בניסיון למצוא את אימה, יחד עם הבגרות הרגשית של מארינה, ואיך שהיא מכירה אנשים שונים מסביבתה שעוזרים לה להתקדם אחר החיפושים.
יחד עם זאת, היא נתקלת בקשיים שכל עולה חדש נתקל בהם - הקושי השפתי, אנשים ואזורים זרים, ובעיקר הלם תרבות, שזה הכי נוראי.

ממש נהניתי מהספר, וקצת הצטערתי שממש התקשתי לקרוא אותו בעבר, אך הוא ישאר מזכרת נחמדה מתקופת היסודי שלי.

נוסטלגיה.
קראתי כשהייתי בת 9 בערך.
בגיל 10 קראתי שוב,וגם ב11.
וגם אז לא יכולתי להפסיק.
מריאנה היא דמות שמוכיחה לכל אחד שכל אחד יכול לעשות אותו דבר כמוך ואף יותר ממך-אפילו אם אתה עולה חדש מרוסיה,או מכל מקום אחר.
הספר שבר את ליבי כאשר גיליתי שמריאנה מנסה לכתוב בתום לב מכתבים לאימא שלה-שהיא בעצם עדה-שהיא העובדת הטובה מבית היתומים.
סיפור מדהים על חייה של עולה חדשה-שמחפשת את אימא שלה וגם בו זמנית מנסה להתאקלם בבית הספר החדש.
מומלץ ביותר!
ונ.ב.סליחה על הספוילר הקליל.

ספר מקסים, מופלא ומאוד מרגש,
שנוגע בנושאים הכי עצובים אך מסקרנים שתפגשו בקריאתכם,
ספר שכולו עולם קסום אך מציאותי.
הספר המיוחד מספר על מריאנה, נערה בת 12 אשר הגיע מארץ רחוקה,
וצריכה להתמודד עם 2 מקרים לא פשוטים: עם החברה החדשה בבית הספר ובכלל, וגם, אמה האבודה.
אבל היא תעבור את כל המשברים ודבר לא יעצור אותה מלעשות זאת, ועוד בדרך תקשור קשר חזק עם זר אחד שיהפוך לידיד ותיק וטוב לב.
ספר חובה, לכל אחד באשר הוא,
גם אם אתם עולה חדש או אם אתם צברים לגמרי.

מצאתי הספר בעגלת ספרייה ניידת בעיר. בגלל שנתקלתי בביקורות הטובות על הספר בסימניה, ראיתי בכך הזדמנות להכירו.
מדובר בספר דק, לבנות הנוער (10-13 בערך). כאוהבת ספרים וקריאה, איני בוחלת בקריאת ספרי ילדים ונוער.
אוהבת להתמצא במדור הזה, בגלל אחיינים (בכדי להמליץ להם).
מעט מאד פעמים, אם בכלל יוצא לי שאני כותבת ביקורת על ספר שלא סיימתי. אך הדברים בערו בי, והרגשתי
צורך להוציאם על כתב.
הספר הינה דוגמא מצויינת בין ספרים שהם קלאסיקה לבין ספרים עונתיים. בין ספרים שגם אחרי שנים הם אקטואליים
ואתה יכול להתחבר אליהם לבין ספרים שאחרי מספר שנים, לא רק שהם לא אקטואליים, הם פשוט צריכים להיעלם.
התחלתי הספר: ילדה רוסיה המגיעה לבית ספר עם תיק מסודר, שמלה וצמות...החזיר אותי 46 שנים אחורה.
נזכרתי ביום הראשון שלי, בבית הספר, בישראל. הגעתי לכיתה בשמלה (שונה משמלתה של מריאנה), עם תיק מוזר ושתי צמות עם סרט.
הוכנסתי לכיתה ד' בהפסקת 10. ברגע שהוכנסתי, הכיתה עצרה מלכת!
נראה כי ילדי הכיתה, פגשו עב"ם! כולם השתתקו. אלו שאכלו נותרו עם הסנדויצ'ים ביד ופיות פעורים.
תחילת הספר עורר נוסטלגיה...העליה לארץ...ההגעה לוינה - תחנת ביניים של כמה ימים...טיסה לארץ...
שדה תעופה...הגעה לאולפן...המטען שהגיע כמה חודשים אחרי בארגזי עץ גדולים...
הרגשתי שמכירה היטב את הכתוב...נולדה מין ציפייה מהמשך קריאה, שהתחלפה בתהיה, כעס, עצבנות.
קודם כל העלילה, די הזויה ולא אמינה (כמי שמכירה את התקופה עליה מסופר), צפויה ובנאלית, עם זה עוד הסתדרתי.
אך כשסופר כי הילדה פגשה זקן זר והתחברה עמו...הרגשתי שיש כאן בעיה...
כאחת שחונכתי מגיל צעיר מאד לא להתקרב למבוגרים זרים, לבטח לא לבלות במחיצתם שעות, במקום ללכת לבית ספר...
כאמא שחינכה את בנה לא לקבל מזרים, לא ללכת אחרי זרים...מבחינתי זה היה שיא לדוגמא מאד רעה,
וחסרת אחריות, במיוחד בעידן שלנו.
ההתקוממות העמוקה שחשתי, לנוכח מסרים לא אקטואליים, שהיום יכולים להיות אף מסוכנים, מנעו ממני להמשיך בקריאת
הספר, לשם העברת זמן (מעבר לזה הוא במילא לא היה שווה).
לאחר עזיבת הספר. ברור לי שאיני ממליצה עליו לאף מתבגרת, יתרה מזה, איני רוצה לשמרו בכדי לתרום אותו או לשימו
באחת מהספריות הניידות בהן נתקלת.
מבינתי, הולכת להעיף הספר לפח, שלא ימצאוהו. משהו בתמימות של הספר...מעבר לנוסטלגיה לסוג חשיבה, כתיבה
והנושא, עורר בי רתיעה ותחושת "סכנה" (חשבתי לעצמי, אלוהים ישמור באם בתי או בני היו נוהגים...)

קודם כל נתחיל בכך שהספר חובה לכל מי שלא קרא אותו, אין שאלה בכלל.

ועכשיו נעבור לביקורת:
ילדה רוסייה, שעלתה עם אביה לארץ, היא הדמות הראשית. שמה מריאנה.
אמא שלה עלתה לארץ לפניהם, והיא ואביה מחפשים אחריה ללא הצלחה.
החברה שסובבת אותה לא מקבלת אותה כל כך יפה, אך ישנם אנשים שהיא מצליחה להתחבר אליהם.
מ-עודד מכיתה ח׳, עד לאיש שמנקה רחובות.
כיום אני בת שש עשרה, וקראתי את הספר לפני המון שנים, עוד בתקופה שמריאנה הייתה גדולה ממני.
לכן יש מצב שיהיה טיפה קשה להתחבר אל הספר אם אתם כבר בני נוער או מבוגרים. אך עדיין מומלץ.
תמיד התחברתי לספרים שמדברים על עולים מרוסיה, משום מה.
יש יופי בספר הזה, שלא כדאי לפספס.

קשה לי לחשוב שמישהו ייתקל אי פעם בספר הזה ולא יקרא אותו.

זה ספר מאוד מעניין ומרגש. קראתי אותו בכיתה ו', ונורא נהנתי והתרגשתי בסוף הספר. הסוף היה מאוד מפתיע, ונראה לי שאפילו בכיתי קצת. אני ממליצה עליו לכל מי שעדין לא קרא, גם אם הוא לא בכיתה ו'.