ביקורת ספרותית על בר התרנגול מאת ג'ון גרישם
ספר בסדר

---

"זה ספר של ג'ון גרישם", אמר לי החתן שלי.
"נכון," אמרתי, "אז מה?"
"זה לא מהספרים האלה שקוראים אותם בתיכון ואז מפסיקים כי הבנו את הקטע?", כך הוא.
כן, אמרתי. זה סוג של ספר שאתה רואה ויודע בדיוק מה תקבל, ומה שתקבל זה די דומה לספרים האחרים שקראת של אותו כותב. לכן השם שלו נמצא בגדול על הכריכה, באותיות גדולות יותר משם הספר. כי מה שמעניין את הקונה הפוטנציאלי זה "הגרישם החדש", והוצאות הספרים יודעות את זה טוב מאוד. ההנחיות למעצב ניתנות בהתאם.
"אז אם ככה," התעקש החתן, "למה את קוראת את הספר הזה?"
אה, אמרתי. זה קל. קראתי קודם ספר שהצריך הרבה מחשבה. עכשיו צריך לנוח.

הסתכלתי על רשימת הספרים באתר. הרשימה של גרישם מונה למעלה מארבעים ספרים. אין ספק שמדובר בסופר פורה ומצליח, החל מ"עת להרוג", ועד ימינו אלה ממש, כלומר ארבעים שנה של כתיבה. רוב הספרים הם מותחנים משפטיים, עוסקים בעולם של בתי משפט, עורכי דין שגרישם אוהב לשנוא, תאגידים גדולים ורודפי בצע, שחיתויות של הון-שלטון, ועוד כיוצא בזה.

מה קורה ב"בר התרנגול"? ובכן, אנחנו פוגשים ברביעיית חברים שלומדים בוושינגטון במכללה ללימודי משפטים. מארק מנסה לברוח מאם יחידנית ומרירה ומאח שהדרדר לפשע, טוד מנסה לבסס קריירה שאינה כרוכה בלהיות ברמן, זולה היא בת למהגרים לא חוקיים מסנגל שמנסים להתבסס בארץ דמוקרטית וזרה, וגורדי... הוא גורדי. הוא קצת מעורער, מנסה לדלג בין ארוסה שיש לו בעיר אחרת ובין חברות רומנטית עם זולה, מנסה לסיים את הלימודים, אבל גם מתמודד עם מחלת נפש שגורמת לו למניה ולהזיות, והוא מתמוטט לחלוטין. גורדי מספר לחברים שלו על מזימה שכל כולה מתבססת על השאיפות הגבוהות והיכולות החלשות שלהם ושל אנשים מסוגם, מזימה המבוססת על מתן הלוואות גבוהות בתמורה לחלום לעבוד כעורך דין, חלום שכולל לימודים במכללה דרג ג' וסיכוי נמוך לעבור את בחינות הלשכה.

גורדי מתאבד, והחברים שלו, שנותרים עם חוב כולל של מעל חצי מיליון דולר, נשארים עם המורשת והעדויות. כאן הסיפור מסתבך, כי במקום לנסות לחשוף את הצדק, החברים האלה מנסים קודם כל לרכוב על השיטה. הם נושרים מהלימודים, מחליפים זהות, מתחחזים לעורכי דין ומנסים לעשות קופה. כאשר מסיבות שונות זה לא הולך, הם מנסים בדרך אחרת, ומנצלים את כל המידע שגורדי המנוח השאיר אחריו. והסוף הוא סוג של טוב.

האם הספר מעניין? זה גרישם, זו המומחיות שלו, ארבעים ספרים בארבעים שנה, אין ספק ואי אפשר לכפור.
האם הוא מותח? לא ממש. נראה שהסיפור הזה של הלוואות בחסות המדינה מאוד מכעיס את גרישם, והוא מתעסק בהן חלק מאוד נכבד מהספר, כולל תיאור מיילים ומיילים חוזרים וזה קצת מייגע. בנוסף, הכל משפטי. רוצים מכות? חפשו את ריצ'ר.
האם הספר מקורי, מחדש, מרענן? לא. מי שמחפש חידושים לא פונה אל גרישם.
אבל הוא מספק את הסחורה, בלי שצריך להשקיע יותר מדי חשיבה תוך כדי קריאה, וגם זה נדרש לפעמים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בר התרנגול