ביקורת ספרותית על Farthing מאת Jo Walton
ספר טוב

---

השנה היא 1949 . לוסי ובעלה היהודי מוזמנים למסיבה באחוזת המשפחה , פארטין ( farthing ) . הוריה של לוסי הם פוליטיקאים בכירים בפוליטיקה הבריטית , חלק מקבוצת פארטין שהנדסה ויזמה את עסקת השלום עם גרמניה הנאצית. אין אהבה גדולה בין לוסי לאימה, במיוחד אחרי שבחרה להנשא ליהודי. היטלר עדיין נלחם בבולשביקים אבל בריטניה זוכה לעדנה מאז השלום ב1941 וארצות הברית גם היא מחוץ לתמונה תחת שלטונו של לינדברג.
באותו לילה נרצח חבר המשפחה שמתארח באחוזה, מי שנחשב חאדריכל הסכם השלום ולחזהו הוצמד בסכין טלאי צהוב.
הספר מסופר בפרקים מתחלפים של שתי דמויות ראשיות . קו אחד מסופר בגוף ראשון על ידי לוסי וקו שני בגוף שלישי עוקב אחר חוקר סקוטלנד יארד שמגיע לחקור את הרצח. בתחילה שנראה שהספר יהיה בסגנון מי עשה זאת, הסופר גו וולטון מספרת על ההשראה מספריה של דורותי ל סיירס בהקדמה, אבל מהר מאוד ברור שגם אם לא יודעים מי עשה זאת ה-למה די ברור.
זו אנגליה שעוברים עליה תהליכים. תהליכים נגד יהודים, מהגרים והומוסקסואלים ולמרות שהספר מתחיל בטון קליל, ציני בריטי לקראת סופו מתחיל מחנק בגרון. זה עולם שאין בו לאן לברוח.
זה ספר טוב, מסקרן. הוא הראשון בטרילוגיה שנקראת כסף קטן . farthing הוא מטבע בריטי – אני חושב שזה רבע crown . כראשון בטרילוגיה הוא משאיר פתחים אבל גם עומד בפני עצמו. מסוג הספרים שחבל שלא מתרגמים.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על Farthing