במרכז הספר דניאלה, בחורה שמוצאת את עצמה לילה אחד רצה יחפה בשכונה לא מוכרת כשהיא חבולה ובורחת, אך לא מצליחה לזהות ממי וממה. כך ניפתח הספר - במתח גבוה. בסצנה הבאה מתעוררת דניאלה בבית החולים, כל שהיא זוכרת זה שהיא ואדם התחתנו בחתונה לבנה ושהיא הייתה בהריון.
כשהיא מתעוררת היא בטוחה שהיא ואדם נמצאים זמן קצר אחרי החתונה ושאולי השתבש משהו עם ההיריון ולכן היא בבית החולים. לתדהמתה, הרופא ואדם בעלה, מבשרים לה שהחתונה התרחשה לפני עשר שנים ושהיא כבר מזמן אינה בהריון. לפני עשר שנים היא איבדה את התינוק כתוצאה מנפילה בבית.
היא מבינה שעשר שנים מחייה הלכו לאיבוד כתוצאה מפגיעה בזיכרון ומאותו רגע היא יוצאת למסע חיפוש, בניסיון להשיב אליה את הזמן האבוד. תוך כדי המסע, היא תוהה מדוע היא מרגישה כזרה בביתה שלה ומדוע אינה מרגישה לאדם דבר מלבד הכרת תודה? לעומת זאת, דמותו של יונתן, אהובה מימי התיכון עולה במחשבתה בתדירות גבוהה וזאת למרות שהוא יצא מחייה לפני עשור והרי היא נשואה לאדם.
הספר נע בין הווה לעבר וכולל פרקים מנקודת מבטה של דניאלה ופרקים מנקודת מבטו של יונתן. הספר בנוי כספר מתח במיטבו ופרט למסע שעוברת דניאלה, לאורך כל הספר מרחפת השאלה מי בעצם רדף אחרי דניאלה והפחיד אותה כל כך ומה הוא בעצם רוצה ממנה? שאלה זו אינה מגיעה לפתרונה גם בסופו של הספר, אך אל דאגה, ספר זה מהווה ספר פתיחה מרשים לספר השני בדואט שנקרא זמן שנשאר, עליו אכתוב סקירה בקרוב.
באופן כללי אהבתי את הספר, אך יותר התחברתי לקטעי העבר שרבים מהם רגשו אותי מאד. דמויותיהן של דניאלה ושל יונתן נגעו לליבי, אך דמותו של יונתן ריגשה אותי במיוחד. ייתכן שהחיבור ליונתן נבע מתוך הזדהות שלי עם דניאלה, שכל שהיא רצתה הוא שההורים שלה ובמיוחד אמא שלה, (הנוראית), יידעו שיונתן הוא הגיבור שלה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
