ביקורת ספרותית על החי על המת - ספריה לעם #82 מאת אהרן מגד
ספר מעולה

---

תקופת יישוב הארץ, והתקופה שלאחריה.
שתיהן זרות לי, אם כי השנייה הרבה יותר מוכרת לי.
על הראשונה שמעתי בלי סוף מאבא שלי, ומסבא שלי, והרגש נשאר רחוק, תלוי בזמן שמספרים אותו.

יונס(יונה), הוא אדם לא כלכך נעים. הרבה לא תדעו עליו, כלומר על סביבתו כן, אבל רגשות מלבד זעם ומירמור, הוא לא חושף.
אפילו רשעות קיימת בו, כפי שהוא עצמו מעיד.
אותו יונס, מקבל על עצמו בהחלטה רגעית לכתוב ספר ביוגרפיה, על חלוץ אחד, דוידוב שמו. הוא מקבל על עצמו את המימון והאחריות של לאסוף חומרים מפי אנשים עם כל התוכן שבדבר, ויוצא לדרך.

אך זה הדבר האחרון, שיונס מתכוון באמת לעשות.

זהו השלד של העלילה, וככה גם הסיפור מתחיל, אך בזמן שיונס מתבטל מלכתוב את הספר, הוא עדיין צריך לעסוק במשהו.

הספר סובב סביב חיי השעה של יונס, (כל עוד הוא לא כותב את הסיפור של דוידוב, שמתגלה לנו מאליו). חייו כאדם אפרורי.
הוא סופר, מאהב, ובליין.
ואציין שדווקא הסצנות שלא סובבות סביב כתיבת הספר, הן מעולות ביותר.

אהרן מגד תיאר אותו ואת חייו, בצורה הכי טובה שאפשר.
כלומר, יונס לא באמת קיים, אבל משהו שם מוכרח להיות קיים.
וזה הסיפור, וזה אהרן מגד.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על החי על המת - ספריה לעם #82