הביקורת נכתבה ביום שבת, 5 בנובמבר, 2022
ע"י dina
ע"י dina
יש ספרים שאני קוראת אותם, ומבינה שהעלילה כמו גם המקום הם אוניברסליים. כשמדובר בספר על יחסים בין אישיים, בין אם זוגיים או כאלו שמבוססים על חברות, נטולי מקום מסוים, ככה שיכולים להתאים לכל מדינה ועיר על גבי הגלובוס.
אבל לא הספר הזה. יש בספר "נערי האוצר" ניחוח של ישראליות לכל אורכו. וזה במובן הטוב של המילה. זה הקיבוץ, זו התקופה עם מאורעות שהיו אי אז, וזו הכתיבה של הסופר. שגם היא מביאה איתה געגוע לכתיבה של פעם.
בקובץ הסיפורים "נערי האוצר" מגיש לנו עוזרד שמונה סיפורים, שאומנם הם סיפורים קצרים, אבל כן בעלי נפח.
אין בסיפורים כמעט עלילה, וגם לא תנועה, אבל עוצמתם נובעת מחוזק דמות הגיבור שעומד במרכז כל סיפור. הגיבורים של עוזרד הם כאלו שכולנו מכירים. שורד השואה התמהוני, איש העסקים המנסה למכור מרכולתו בעולם הגדול, אך נשאר קיבוצניק בנשמתו, המטייל הישראלי בחו"ל, פגישה של סגירת מעגל, וליל סדר של משפחה קיבוצניקית בירושלים החרדית.
שורדי שואה, דתיים וחילוניים, קיבוץ ועיר. כל החומרים מהם אנו עשויים, כל חלקי הפאזל המביאים את תמונת חיינו והוויתנו לכלל תמונה אחת שלמה.
חלקם של הסיפורים נכתבו כעבור שנים קדימה (יום הזיכרון, החצילים של דודה חיה'לה) ומרחק הזמן נותן לקורא זווית הצצה כפולה ומעניינת בה העבר והווה משתרגים אלו באלו.
אהבתי מאוד את הסיפורים אברהם ג. והכי את החצילים של דודה חיה'לה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
