"אנשים נכנסים לחיינו מסיבה מסוימת, לרגע, לתקופה או לכל החיים.
כשנדע לזהות ולהבין לאיזו מטרה הם הופיעו בחיינו, נדע מה הם אמורים להיות עבורנו".
קודי ולונה נכנסו זה לחיים של זו, עוד מימי הגן, אבל לקח לשניהם זמן להבין ולזהות מה הם אמורים להיות אחד עבור השנייה ובתהליך הזה של כל אחד מהם לחוד ושל שניהם יחד, עוסק הספר.
ביום הולדתה ה- 20 של לונה קודי בגד בה, לונה עצובה ומושפלת טסה לדודתה ומאז לא חזרה לעיירה הקטנה שבה היא וקודי גדלו. לאחר 6 שנים היא חוזרת וקודי עושה כל שביכולתו להזכיר לה עד כמה הם היו טובים יחד.
כשלונה חוזרת היא מגלה קודי שונה, הנער השטותניק שהיא זוכרת, זה שאוהב לטייל חסר דאגות, הפך לגבר רציני, מורה אהוב במיוחד שמשמש לילדים הרכים כאוזן קשבת וככתף תומכת.
בעזרת תמיכתה של ג'ו אליה נחשפו הקוראים בספר שקדם ל"נפשות אבודות" ונקרא "נפשות תאומות" (ג'ו היא בת הזוג של ריי האח הבכור של קודי), לונה מצטרפת לפרוייקט בבית הספר. הפרוייקט מתבצע תוך שיתוף פעולה עם קודי. תוך כדי העבודה עם הילדים, מצליחה לונה להתחבר ללונה הקטנה, שעברה חיים לא קלים.
אהבתי את הספר מהרבה בחינות:
משפחתו של קודי היא משפחה חמה ואוהבת והקשר בין האחים נגע לליבי עד מאד. מנגד עמדה משפחתה של לונה, משפחה הכוללת אב מת, אם שאינה מתפקדת ואח שצמרמורת עוברת בי רק מלהיזכר בדמותו, אך ההשוואה הזו חשובה ומלמדת ומעלה לדיון נושא שלצערנו שומעים עליו לא מעט בכלי התקשורת - נושא האלימות בתוך המשפחה.
היה לי קשה, אך המסר חשוב משמעותי וחזק, הכתיבה יפה ומרגשת והקריאה זרמה.
ממליצה בחום.
