ביקורת ספרותית על התנ"ך היה באמת מאת ליאורה רביד

---

לטעון באופן גורף כי התנ"ך היה באמת, היא תפישת עולם דתית ולא מחקרית-אקדמית. המחברת צריכה ראשית להציג מה היא דעתה על התנ"ך: אמונית או מחקרית. אי אפשר לקפוץ מדעה אחת לשנייה ולהפך. לטעון כי התנ"ך היה באמת זה כמו לטעון, כי ספרי עמוס עוז, דוד גרוסמן, מאיר שלו, א. ב. יהושע ועוד.... היו באמת, בשל עובדות היסטוריות או מנהגים אמיתיים הנזכרים בספריהם.
התנ"ך הוא בחלקו הגדול - "רומן היסטורי" - כלומר סיפורים פרי דמיונו של הכותב, שגיבוריו מסתובבים במציאות קיימת. העובדה שנזכרים מנהגים שונים ומקומות אמיתיים אינה הופכת את הסיפורים לעובדה שהתרחשה.
מניין ידע הסופר המקראי: מה אמר אברהם לשרה באוהל? מה אמרה שרה לבעלה על הגר? מה אמר אחאב לנבות היזרעאלי? על מה שוחחו תמר ויהודה בהיותם לבדם בחדר? על מה שוחחו יעקב ולאה במיטה, מה אמרה דלילה לשמשון כשהם לבדם בחדרם???? ומה אמרה זרש לבעלה המן בביתם? ומה היה נושא שיחתם של רות ובועז בגורן???
אינני מפחית מגדולתו של הסופר וגדולת יצירתו הספרותית, אבל הוא סופר בעל דמיון מאוד פורה. אבל הוא איננו היסטוריון, וחלק גדול מסיפורי התנ"ך הוא ספרות יפה מאוד, אך לא ההיסטוריה האמיתית של עם ישראל.

ולכנות דעה אחרת בכינוי "השמצה זולה" ??!! - זו השמצה !!

» ביקורות נוספות של יוסי נינוה
» ביקורות נוספות על התנ"ך היה באמת