נהניתי ממנו, אבל אין לי מושג ממה בדיוק נהניתי.
כנראה מהערגה.
אני חושבת שהספר הזה יכול להיות ממש משעמם, למי שרוצה קצב יותר מהיר מבחינת הרומנטיקה.
אני יודעת שזה ספר נורא פופולרי, אבל זה די עבר לי מעל הראש, אני יודעת שהוא פופולרי כי אנשים מדברים על כמה שהוא פופולרי.
לא בטוחה מה גרם לי להחליט לקרוא אותו... כנראה הדברים ששמעתי עליו מיוטיובריות שקראו אותו, עיצבו לי תפיסה מסוימת.
התפיסה הזאת הייתה שיש קשר באמת עומק בין שאנון לג'וני, ושהוא דואג לה.
אני לא אוהבת ספרים עצובים, אז חששתי כי שמעתי שיש נושאים כבדים פה, כמו בריונות ואלימות במשפחה.
אבל אחרי שקראתי אני יכולה להגיד שלפחות בספר הזה, אנחנו בעיקר שומעים על זה ולא ממש רואים את זה, ומה שהפך את הקריאה לקלה יותר עבורי.
מה שלא ידעתי על הספר, זה שהעלילה מתרחשת בשנת 2005, שזה בהחלט משפיע על האווירה.
לא רציתי להמשיך לקרוא את זה כשקראתי את הסצנת פתיחה, כי הרגשתי שהספר יהיה יותר מדי תיכוניסטי עבורי.
אבל הוא ממש לא הרגיש ככה, אז כן הספר עוקב אחרי נערה בת חמש עשרה תכף שש עשרה, ונער בן שבע עשרה תכף שמונה עשרה, אבל אולי מכיוון שהעלילה מתרחשת בעולם כל כך שונה, זה מרגיש בוגר.
גם בעמודים הראשונים שאנון אומרת על עצמה שהיא זקנה.
פשוט אהבתי את הערגה, את התמימות, את זה שעדיין יש בו דיבור אירוטי על סקס, אבל אנחנו רואים את זה בעיקר מנקודת המבט של ג'וני ולא מנקודת המבט של שאנויש משהו מאוד משכנע בעולם הזה.
הספר כתוב בגוף ראשון, ובאמת שיש חלוקה די שווה בין ג'וני לשאנון, ואנחנו רואים את החיים שלהם, ואת המרחק ביניהם, ואת איך שלאט לאט הם מתקרבים.
יש פה קצת וייב של אהבה אסורה, כי ג'וני אוסר על עצמו להתקרב אל שאנון, בגלל שהיא צעירה מדי לדעתו.
כשהוא מגלה שהיא כל כך צעירה, הוא ממש מתבאס, ויש עוד דברים מלב זה, שגורמים להם לנסות לשמור מרחק אחד מהשנייה.
וזה עובד להרבה זמן.
עד שזה לא.
אני מבינה למה יש אנשים שממש מתחברים לסיפור, כי יש פה ערגה, ואני מבינה למה יש אנשים שזה פחות הקטע שלהם, כי אין בספר הזה אפילו נשיקה אחת ביניהם.
מי שאוהב רומנטיקה צעירה, תמימה, איטית, מהוססת, עם עומק - יאהב את זה.
אבל מי שמחפש רומן סוער, מהיר, עם הרבה דברים שקורים שמקדמים את היחסים בין הזוג - עלול להתאכזב.
יש ארבעה ספרים על הזוג הזה, אז הספר הראשון באמת לוקח את הזמן שלו, ומעמיק בדברים אחרים, ככה שהאפשרות של קשר ביניהם עדיין מרגישה מרגשת וטובה, אבל ברור שזה ייקח זמן.
אני משערת שאחרי שלב הערגה וההיכרות עם שאנון וג'וני כאנשים נפרדים, בספר הבא יהיו יותר רגעים שלהם ביחד, ופחות התחמקות ממה שהם מרגישים.
הרי הספר הבא נקרא "להתמסר ל13", אז אני מצפה להתמסרות.
