ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בספטמבר, 2022
ע"י פרל
ע"י פרל
כשדיווח על הפלישה לנורמנדי, הכתב הצבאי האמריקני הנודע, ארני פייל, ביקש לספר לקוראיו "במה הייתה כרוכה פתיחת החזית השנייה, כדי שתדעו ותבינו ותהיו לנצח אסירי תודה למתים ולחיים שעשו זאת למענכם" (עמוד 7).
הספר "יום הפלישה D-DAY" מאת העיתונאי וההיסטוריון הבריטי ג'יילס מילטון (הוצאת כתר, 2022) הוא ניסיון נוסף לבאר ולתאר את הדרמה הגדולה, האפית שבפלישה לנורמנדי, אחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם השנייה והקרב שפתח את החזית המערבית במלחמה.
סיפור יום הפלישה טומן בתוכו אירועים דרמטיים רבים שבהם אנשים רגילים לכאורה נדרשו ללחום בתנאים קשים, עם הים הקר בגבם, האש העזה לפניהם ובידם דבר זולת אומץ־הלב, המיומנות והנחישות.
זהו למשל, סיפורה של פלוגה ד' של לוחמי רגלים מוטסי־הדאונים (שמקבילה כיום ללוחמי חי"ר הנוחתים במסוקים) מהדיוויזיה המוטסת ה־6 הבריטית, בפיקוד מייג'ור ג'ון הווארד, שעליה הוטל להשתלט על שני גשרים, האחד מעל לנהר האוראן והאחר מעל לתעלת קאן, בטרם יספיקו הגרמנים להפעיל את מטעני החבלה ולפוצץ אותם, ולאבטח אותם עבור הכוחות הנוחתים.
פלוגתו של הווארד התאמנה למשימה במשך תקופה ארוכה. "הוא כפה על אנשיו תוכנית אימונים קשה מאין כמוה, שהתמקדה ללא רחם בכושר גופני. הוא אילץ אותם לשחות בנהרות קפואים (עירומים, בעיצומו של החורף), לצעוד 45 קילומטרים באדמות ביצה ולזחול במטווחי ירי שבהם נערכו תרגילים באש חיה" (עמוד 69).
בשל חשיבות יעדיה היתה הפלוגה, על 180 אנשיה, הכוח הראשון שהמריא לעבר צרפת בלילה שבין ה־5 ל־6 ליוני 1944. הפלוגה נחתה בשלושה דאונים בסמוך לגשרים בשעה 00:16, ומיד לאחר מכן צעק הווארד, "קדימה הסתער!" (עמוד 87).
הוא ואנשיו הסתערו על הגשרים "במהירות ובשיטתיות כשהם תוקפים את עמדת ההגנה שלצד הדרך ברימונים שהטילו מבעד לחרכים" (עמוד 88).
כעבור חמש דקות הפלוגה תפסה את הגשרים בשלמותם ומנעה את הגעתם של כוחות שריון של הצבא הגרמני לעבר החוף. זמן קצר לאחר מכן חבר לכוח של הווארד גדוד הצנחנים הבריטי ה־7 ובמקום רוכז די כוח בכדי להחזיק בגשרים עד להגעת הכוח שנחת מן הים. המשימה הושלמה והגשרים שימשו את הדיוויזיות שנחתו מן הים בתנועתם לצרפת.
כיבוש העיירה סנט־מר־אגליז הוטל הדיוויזיה המוטסת ה־82. כיבוש המבואות הצפוניים של העיירה הוטל על לוטננט־קולונל וַנדֵרווּרט, מג"ד בחטיבת הצנחנים ה־505. "היו לו כל התכונות הנדרשות מקצין צנחנים: עצבי ברזל, מוח חריף וחסינות גמורה לכאב" (עמוד 129). אנשיו אמרו כי "אם הוא היה אומר לנו ללכת אחריו לגיהינום, היינו הולכים איתו" (עמוד 129).
וַנדֵרווּרט שבר את רגלו בצניחה אך לדברי אחד החובשים בגדוד "התעקש לנעול שוב את נעל הצניחה, שרך אותה בחוזקה, יצר קב מאולתר ממקל שמצא והמשיך ללכת עם הציוד שלו כאחד מאיתנו וכמנהיג, ללא תלונה" (עמוד 129). גדודו ביצע את משימתו במהירות, ובהמשך היום הגן על העמדות שתפס מול כוחות גדולים בהרבה.
בטרם הפלישה אמר בריגדיר גנרל נורמן קוטה, סגן מפקד דיוויזיית החי"ר ה־29, לאנשיו: "יהיה שם בלגן. הנחתות לא יגיעו בזמן והחיילים לא ינחתו במקום הנכון. יהיו כאלה שלא ינחתו בכלל. נצטרך לאלתר, להמשיך, לא לאבד את הראש" (עמוד 282).
ביום הפלישה הכוחות הנוחתים נקצרו באש מקלעי מ"ג־42 הקטלני שבו השתמשו הגרמנים. הוא זלל המון תחמושת, אמרו החיילים, "אבל גם המון אנשים" (עמוד 214). קוטה, קצין חי"ר עתיר ניסיון, היה לאחד האנשים המשפיעים ביותר על הקרב בחוף אומהה, אחד משני החופים שבהם נחתו הכוחות האמריקאיים (השני היה חוף יוטה), ולמי שבכוח אישיותו ומנהיגותו הוביל את ההסתערות על ביצורי הגרמנים.
בחוף יוטה נפלה המשימה על סגן מפקד דיוויזיית החי"ר ה־4, בריגדיר גנרל תאודור רוזוולט הבן. "נתחיל את המלחמה מכאן" (עמוד 182), אמר לאנשיו ועודד אותם להמשיך להתקדם.
סמל ג'ק אֶלֶרי מדיוויזיית החי"ר ה־1, שלחם בחוף אומהה, העיד לימים כי "כאשר מדברים על ההנהגה תחת אש שהייתה על חוף נורמנדי, אני לא מבין איך אפשר לתת את הקרדיט למישהו פרט למפקדי השדה ולמש"קים הבכירים" (עמוד 219).
אלרי עצמו היה אחד מאותם מש"קים. "בהפגנת תעוזה יוצאת דופן, אסף ארבעה או חמישה חיילים והחל להובילם במעלה הסלעים." (עמוד 218). כאשר נפתחה עליהם אש מעמדת מקלע, אלרי זחל לעברה, ולדבריו השליך על אנשיה "את כל ארבעת רימוני הרסס שלי" (עמוד 219), הרג אותם והמשיך לנוע קדימה.
על גדוד הריינג'רים ה־2, בפיקוד קולונל ג'יימס ראדר הוטל לתפוס את סוללת התותחים בראש מצוקי פואנט די אוק שאיימה על חופי יוטה ואומהה. ראדר תכנן להפתיע. "במקום לתקוף מכיוון היבשה, כפי שציפו, הוא התכוון לתקוף מכיוון הים, בטיפוס על הצוקים הכמעט־אנכיים באמצעות חבלים וסולמות" (עמוד 250). לאחר הנחיתה, בזכות נחישותם והאש שהמטירה המשחתת סאטרלי "היה לראשוני הריינג'רים די חיפוי והם הצליחו להגיע אל ראש הצוק" (עמוד 254).
בקרב לא ניתן היה ליצור קשר עם המשחתת לטובת אש סיוע. למזלם של הריינג'רים קצין הקשר הגדודי, ג'יימס אייקנר, התעקש להביא פנס איתות כבד "למקרה שמכשירי הקשר יתקלקלו (כפי שאכן קרה). רבים לגלגו על הסתמכותו על טכנולוגיה ישנה כל כך, אבל עכשיו היא הוכיחה את עצמה" (עמוד 256).
כך עלה בידי אייקנר "לבקש מה'סאטרלי' סיוע בחיסול המקלע. והסיוע לא איחר לבוא. פגזי ה־5 אינץ' של ה'סאטרלי' העיפו את עמדת המקלע מהצוק והיא צנחה מטה אל החוף במערבולת גועשת של אבנים, ברזלים וחיילי אויב" (עמוד 256). את התותחים, שהוצבו למעשה במרחק קילומטר מהמצוק, השמידו שני פטרולים של הריינג'רים.
הספר קריא מאוד, אבל התרגום פחות ממיטבי והמחבר דילג בנוחות על הצורך לבאר איזו יחידה (ולעיתים מאיזו מדינה) הכוחות. הספר המפורט של אמברוז, למרות נטייתו להאדרת בעלות הברית, ובוודאי ספרו המופתי של ראיין, טובים בהרבה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
