ביקורת ספרותית על פורעת חוק - פרוזה # מאת אנה נורת'
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 19 באוגוסט, 2022
ע"י yaelhar


#
הספר הזה הוא היסטוריה חליפית, בסוף המאה ה-19 בעיירות וכפרים בפריפרייה של ארה"ב. מספר דורות לפני הווה הסיפור קטלה מגיפה עוצמתית את רוב האוכלוסייה, והשאירה את מעט הניצולים להסתדר לבד. אלה הפכו את ההולדה לתפקיד האנושי החשוב ביותר, כולו באחריות הנשים. עם תמיכה דתית (גברית) חזקה ואכיפה (גברית) אגרסיבית. מטרתו של זיווג היתה להוליד כמה שיותר צאצאים. מי שנפגעו מהגישה הזו הן אותן נשים שלא נכנסו להריון. (האפשרות שמקור העקרות בגבר לא עלתה על הדעת). העקרות גורשו מבתיהן בבושה גדולה, מעמדן הפך למכשיפות חורשות רע, הן נכלאו, עונו, לפעמים הוצאו להורג. למעטות מהן הוצע המנזר כתחליף לכלא.

קראתי מספר ביקורות על הספר שהקוראים בו התייחסו אליו כמו אל סיפור הרפתקאות במערב הפרוע. אפשר לקרוא אותו כך, אך לדעתי מסר חשוב בסיפור המרתק מוחמץ. איידה, גיבורת הסיפור והמספרת אותו היתה בת 17 כאשר אימו של בעלה זה שנה זרקה אותה מהבית בגלל עקרות. אמה של איידה – שהיתה המיילדת, שמעט הידע שהיה לה על גוף האדם עלה בהרבה על "הידע" שהיה לכמרים בנושא – הכשירה אותה והפכה בלי משים ל"רופאה מעשית". התשוקה לידע ולהצלת החולים, הובילה אותה אך היא מתקשה להתמודד עם "טפשות ההמונים" המלובה על ידי אמונות טפלות, שמועות ואכזריות טבעית (כן. יצר האדם אולי טוב מנעוריו אבל טמון בו ניצוץ של רוע השואף להתפרץ נגד כל מי ששונה ממנו ומדעותיו) איידה מתחילה את מסע ההתבגרות שלה מעמדה נחותה וחסרת אונים, ומתבגרת ככל שהסיפור מתקדם.

נקודה מעניינת בסיפור, החוזרת על עצמה בסיפורים וגם במציאות, היא שנשים – שהן המושא להתייחסות מפלה, שהאכזריות שספגו היתה לעתים קרובות מוסברת בנימוק "למען בטחונכן ורווחתכן" – הן אלה המלבות את האכזריות כלפי נשים אחרות ומשמשות "המוציא והמביא" של החברה לקיפוח בנות מינן. הן המעלילות בסיפור שהעקרה "קיללה" אותן וגרמה לאסון, הן המעודדות את הגברים (שאינם זקוקים להרבה עידוד) לתפוס, לענות, לכלוא ולהשמיד את המקוללות. כמו הסורגות של צ'ארלס דיקנס למרגלות הגיליוטינה, הן מריעות להוצאה להורג של אישה ו"להרחקת הקללה". והתפקיד המאוס הזה, אין מה לדבר על איחוד המקופחות להשיב מלחמה, וזה מתואר בכל סיפור ועובדה העוסקת בקיפוח נשים.

בסוף הספר הקצר יחסית (288 עמ') יש הערה מעניינת של המתרגמת (דנה טל) הספר נכתב באנגלית, בה אין רמזים למגדריות ומילות היחס יכולות להיות לכל מיגדר. בדרך כלל לא מסובך לתרגם מאנגלית לעברית אבל במקרה הזה – השפה העברית שאינה מאפשרת להסתיר את המיגדר המדובר בפירוש מקלקלת לסיפור חלק מההפתעות שהוא מזמן לקורא.

ספר שמעניין לקרוא גם אם מתייחסים רק לרובד הגלוי שלו. מי שיטרח ויעמיק יגלה דילמות מרתקות שחלקן מעסיק את החברה האנושית מאז ומעולם. הכתיבה טובה ומעניינת, בלי אש ותמרות עשן. חלכאים ונדכאים מופיעים כאן בתלבושות שונות (רמז – הם לא רק נשים) המסקנה העולה מהספר היא שכעס - בכלל ובפרט - אינו המדריך המוצלח ביותר להתנהגות אנושית ממוקדת מטרה.



21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
רב תודות, גלית
אני בדרך כלל לא חוזרת לספרים שנטשתי אבל מהספר הזה התרשמתי גם מרהיטות הכתיבה וטוויית הסיפור.
גלית (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
נראה לי מאד מאד מבטיח משוןם מה הנחתי אותו באמצע ולא הצלחתי לחזור , אם כי ממש לא התכוונתי לוותר,תודה נתת לי תמריץ ראוי.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
זו הפעם הראשונה שאני מודעת לבעייה התרגומית הזו. המתרגמת המסכנה עשתה כנראה שמיניות ועדיין לא עזר לה...
Pulp_Fiction (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מעניין מאוד. נתקלתי לא פעם בתופעה הזאת של התרגום מאנגלית בהקשר המיגדרי ,שהוציא את העוקץ לטקסט בממדים יותר קטנים ומקומיים.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, זאבי.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, סקאוט.
אין ספר שיתאים לכולם.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, אושר.
זו לא דיסטופיה. הסיפור על מגיפת העבר נועד להסביר את האובססייה לילודה.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תושה רבה, Ranran
קלעת בול. אפילו בלי להטיל ספק במניעי "המיטיבים", הרבה פעמים נעשים מעשי עוול נוראים במסווה של לעשות טוב. זה נעשה בשם דת, בשם היגיינה, בשם עזרה למנוצלים, ואף פעם לא פשוט בשם הצורך להשתלט על האחר.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, אנקה.
אני כמעט בטוחה שתאהבי.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה מורי.
לא הבנתי את השאלה. איזה מטרה יכולה להיות לספר?
איור וודה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
RANRAN אהבתי את התגובה.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מורי- לפעמים לספרים אין מטרה.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני ניסיתי. לא התלהבתי אז זנחתי.
אושר (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
דיסטופיה?
Ranran (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת יפה מאוד. למרבה הצער, אין סוף עוולות נעשו ועדיין נעשות למען "ביטחונם ורווחתם" של הקורבנות. מה שמעניין שהרבה פעמים הקורבנות עצמם באמת מאמינים לזה. נתקלים בזה הרבה בספרות על קומוניזם.
זאבי קציר (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מעניינת יעל, תודה לך.
אנקה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יופי של ביקורת מעניינת. אצלי הוא על הכוונת.
מורי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מקבל את הניתוח שלך לספר, אם כי אני לא מבין מה מטרת הספר.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ