ביקורת ספרותית על לווייתנים שרים בעמק מאת רונה שפריר
ספר מעולה

---

החפת הלווייתנים

הלוויתן ידוע כיונק אינטליגנטי ענק הקשור לאוקיינוסים, ולכן שם הספר, לווייתנים שרים בעמק, של רונה שפריר, המספר על עמק יזרעאל, נושא בקרבו אבסורד, המבקש להתפענח, מה לוווייתן בבריכת הקיבוץ?

כמובן שמדובר במטפורה, הגיתי בליבי, ונזכרתי בנאום שנשא חייים רמון, לפני שנים רבות, אז אחד מצעירי מפלגת העבודה המבטחים, שהטיח לעבר מפלגתו בוועידתה, "כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד."

מאז עברו שנים, ונבואת הזעם של חיים רמון למפלגתו מעוררת בי מחשבה לקשר בין נאומו לספר הזה, משום שלדעתי ספר העוסק בקיבוץ, נוגע ללא ספק בהתנהגות קבוצתית, המשולה ללהקת לווייתינים שיש לה חיים גלויים בחלקם מעל המים, ובחלקם הגדול הם מסתוריים וסמויים מהעין, מתרחשים במעמקי האוקיינוס, ולעתים מסביבות לא ברורות הלהקה מגלה נטיות אובדניות.

הפתעת הספר (שלא מפסיק להפתיע) היא שגיבוריו, הם כמו לווייתינים בודדים, שנתקו מלהקותיהם, וכעת הם שוחים ספק נסחפים במרחבי האוקיינוס אבודים לנפשם.

מרגלית בו שושן, היא אישה כבת ארבעים וחמש, יפה ומכוערת, מתייחסים אליה כנפש לקויה בקיבוץ. היא מאסטרית לאומנות לחימה, שאומנם כבר לא מתחרה, משום שבפעם האחרונה שהתחרתה, אחד הגברים משך בפטמתה בליוויי הערה: הכל מותר ובזעם הפראי שהיא התמלאה, היא בעטה בפניו וכמעט קיפחה את חייו, מאז היא מתאמנת לבד במחסן מזנון הבריכה עליו היא ממונה.

היא גבוהה בצורה קיצונית, יש לה שרירי ידיים כמו של גבר, השדיים שלה "ענקיים ומפתיעים כשל אמזונה מבהיקה". מאז שאבינועם אהובה, האדם החזק בקיבוץ מת במפתיע, היא גילחה את שיער ראשה לקרחת מבהיקה. הוא ניצל את היותה דחויה ובודדה, וכמהה לאהבה, והיא הייתה לפילגשו, פתח אין סופי שנפער עבור שניהם. היא עדיין עורגת אליו, מרגישה אותו ומשוחחת עימו בלילותיה.

אביעד, נער מתבגר בן שבע עשר, גבוהה וחזק, רגיש ועדין, הבן של אהובה המת, הוא בודד ושתקן, מאז שחבר נפשו גלעד עזב. הם שוחחו על משנת א.ד. גורדון, המבארת את התמוטטות הקיבוצים בשנות השמונים כגירוש מגן העדן הקיבוצי. מגורשים הדומים ללווייתנים שאיבדו כיוון במציאות תככנית שנוצרה בדור השני של מייסדיו, עבורם הכסף המושג בצורה אפלה ונטולת חמלה, הוא המהות.

לאביעד, תחביב משונה, הוא צולל לאורך קרקעית הבריכה, מגיח ממנה רק לנשימות חטופות. כלווייתן מתחת למים, הוא שומע את המהום שירתם המתוחכמת, חש בגליהם הרכים והמנחמים, מרגיש את גדילתם וקלות מעופם, תחושות הגורמות לו להשיל את זיכרונותיו המכבידים, להקלילם ולהגביה עוף.

בחממת הפלפלים של הקיבוץ, מתרחשים דברים המעלים תהיה, הקשורים בזקני הקיבוץ הנעלמים מבית האבות. אביעד ומרגלית, כורתים ביניהם ברית אאוטסיידרים, במטרה לחשוף את הסוד ולפרק סופית את השקר הקיבוצי. מהו המחיר האישי שהם מוכנים לשלם עבור הגילוי, מהו השינוי שהם יחוו?

שליחותם מממקדת אותם למודעות פנימית בחיפוש אחרי האמת המעוגנת בטקסטים מפתיעים, כמו ספר המתים הטיבטי, או המקרא, באמצעותו אביעד, מדמה את עצמו ליונה הנביא שניסה לברוח משליחותו, ונבלע בבטן הלווייתן, שעזר לו להתבונן בנפשו ולהבין את ייעודו. האם תשובת אנשי נינווה, תחזור על עצמה בתיקון שהקיבוץ יבקש לעצמו?

כלווייתנים המסתערים על החוף מסיבה לא ידועה אל מותם, כך הספר הזה עוסק במורבידיות, לכאורה נושא האמור להיות רציני, אך שפריר, מצליחה להפוך אותו לפנטזיה, על קיבוץ שאיבד כיוון, הכתוב בציניות המשולבת בהומור שנון ובשפה קולחת ויפה. על הקיבוצים כתבו הרבה, אבל ממש לא בסגנון של שפריר, שהוא ייחודי ומבטא זווית הסתכלות מעניינת ומרעננת הבועטת בפרות הקדושות של הקיבוץ.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על לווייתנים שרים בעמק