ספריית הרחוב ממנה לקחתי את הספר הזה היא לא תחנת אוטובוס, אלא ארונית ברזל עם דפנות זכוכית שמוצבת בפארק שעשועים. בזמן הקורונה היה בגן הזה מניין רחוב, והארונית הוצבה שם וקובעה לעמוד תאורה על מנת לקלוט את הסידורים והחומשים של המתפללים. הקורונה עוד כאן איתנו אבל הסגרים חלפו עברו להם והמתפללים חזרו לבית הכנסת. הארונית נשארה, ואחד השכנים החליט לייסד בה ספריית רחוב לזכר אמא שלו. הוא הכין שלט חיצוני לארון ומדבקות לפנים הספרים, ואירגן הכל. רק לדבר אחד הוא לא דאג, וזה סגירה טובה לארון. כרגע יש שם כיסא גם קטן שדואג לסגירת הדלת בעיקר בימים גשומים, אבל כנראה שלא תמיד זוכרים להשתמש בו. הנה כי כן הספר שלקחתי מספריית הרחוב הזה סובל מכתמי עובש די גדולים על הכריכה האחורית שלו, והדפים שלו קצת גליים כמו ספר שנרטב ואז הושאר להתייבש באוויר. לא נעים.
למה לקחתי את הספר הזה? אני לא יודעת להגיד בעצם. זה ספר רביעי בסדרה שבה קראתי את שני הספרים הראשונים - תיק נעדר ואפשרות של אלימות - ולא באמת אהבי. אפשר לקרוא את הסקירות הפושרות שלי עליהם כאן באתר. את השלישי לא קראתי כי לא התגלגל לידיים שלי, והרביעי התגלגל אבל כמו שתיארתי בפיסקה הראשונה המצב שלו עגום כך שגם תמונת הכריכה היפה לא יכולה לחפות. לקחתי כי נסענו לנופש ורציתי מלאי ספרים שלא חבל עליהם, כך שאפשר אולי להבין למה לקחתי אותו, אבל קשה יותר להבין למה קראתי אותו.
באבולוציה של דמויות הבלש באשר הן אברהם אברהם לא נמצא באף שלב. הוא בוודאי לא הבלש המבריק המפתיע ביכולות פתרון התעלומות שלו, אבל גם לא הבלש הדכאוני או האלכוהוליסט, וגם לא הבלש הרשלן או הבלש המזליסט שמפענחים את התעלומות הרבה יותר מאוחר מהקורא ונותנים לו להרגיש טוב עם עצמו כי הם לא רואים דברים שנמצאים להם ממש מתחת לעיניים. אברהם אברהם הוא הבלש האפור והמאובק, שמנהל חיים אפורים, גר בעיר מאובקת (חולון), מתחזק תחביבים מאובקים שהם רק דרך אחרת להסתכל על העבודה שלו, ומפענח באופן אפור וחסר ברק את תעלומות החיים האפורות הדורשות את תשומת ליבו המקצועית.
שני התיקים הראשונים שקראנו עליהם עסקו בענייני משפחה, ולאברהם נמאס קצת. ולכן כשהוא נתקל בתעלומה שבה תינוק ננטש בבית קפה הסמוך לבית החולים הוא מעדיף לא לעסוק בו ומעביר אותו לקולגה שלו אסתי, צעירה, חסרת ביטחון וסובלת ממחלת עיניים, והוא בעצמו הולך לטפל בתיק אחר. נוטשת התינוקת נתפסת מאוד מהר, אבל מתגלה כאישה מניפולטיבית ומתכננת מראש שאוכלת את אסתי בלי מלח, עד שאברהם מצטרף. התעלומה השנייה היא של אזרח שוויצרי ששוכר חדר במלון, מניח שם את המזוודות שלו אבל לא ישן. במקומו מגיעים קרובי משפחה שלו לקחת את החפצים ופקיד הקבלה מאמין לסיפור שלהם ולא דורש שום פרטי הזדהות. גופתו של האזרח השוויצי, או שמא זה לא הלאום שלו, מתגלה מאוחר יותר ושולחת את אברהם למסע חיפושים בארץ ובחול.
טוב, כנראה חולון אפורה מדי, כי שתי התעלומות יחד שולחות את אברהם אברהם לפריז. הראשונה והלא מעניינת מבחינתו מהווה תירוץ עבור השנייה ושתיהן גם יחד מאפשרות לו לקחת את אשתו הטריה מריאנקה, גם היא בלשית לעת מצוא, לטיול בפריז שהוא קצת ירח דבש וקצת פגישה עם הוריה המסויגים. למה פריז ולא חולון-של-צרפת? למשעני הפתרונים, כמו גם מענה על השאלה האם יש קשר בין העלילות מעבר לקשר הגיאוגרפי. בסוף אני מבינה שהמיסגור הבלשי לא עושה טוב לסיפור הזה, ולא לסיפורים האחרים בסדרה. אלה ספרים על ישראליות, על כניסה והשתייכות וגם על זרות ובריחה.
