ביקורת ספרותית על המסע הביתה מאת אולף אולפסון
ספר טוב

---

ספר, כשהוא טוב, פותח לך דלתות לעולם אחר, שונה. מכניס אותך לשם, מאפשר להתנתק מהמציאות העכשווית ובונה בועה נפרדת, באווירה נפרדת וייחודית לספר. זה מה שטוב בספר טוב. בעצם ההתנתקות הזאת היא הסיבה שבגללה אנחנו קוראים ספרים, וזה מה שמבאס כשזה לא קורה. ויותר מדי פעמים זה לא קורה. לפעמים הקסם מתרחש והכל שווה.

בספר אנחנו פוגשים את דיסה, מנהלת מלון בוטיק בכפר שקט באנגליה. היא לא אישה מבוגרת, אבל מגלה שלמעשה היא בערוב ימיה, ובגלל שיש לה חודשים אחרונים לחיות היא חוזרת לאיסלנד, למקום שבו היא נולדה. כמו בהרבה ספרים המסע הפיזי החיצוני יוצר גם תנועה נפשית של מסע בנפש, ובהדרגה מתגלים לקורא עוד ועוד פרטים על חייה של דיסה. משפחת המקור שלה, מה הביא אותה למלון האנגלי הזה, רחוק ממשפחתה, למה היא לא נשואה, מה מערכת היחסים שלה עם אנתוני. ועוד. דיסה היא לא אישה נעימה או נחמדה, אבל הסיפור שלה מעניין, והספר שואב באווירה ובתחושות.


המסע הביתה הוא ספר טוב. קצת מזכיר את "שארית היום" בתחושה ובאווירה, וגם בתקופה ובחלק מהמקומות, אם כי לא בדיוק בנושאים ובתמות. לא יודעת איך זה שעוד לא כתבו עליו לפני.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המסע הביתה