ביקורת ספרותית על הכרונוליתים מאת רוברט צ'רלס וילסון

---

לא קל לכתוב מדע בדיוני. זה דורש הרבה מחשבה, שאר רוח, דימיון, היכרות בסיסית עם מדע, ויכולת להכניס את הקורא למציאות עתידנית שאינה המציאות הרגילה שלו בלי שההסברים ייראו מלאכותיים בעלילה. אולי התכוונתי שקל לכתוב מדע בדיוני, אבל לא קל לכתוב אותו כך שיהיה טוב. עוד יותר מורכב זה לכתוב מדע בדיוני, או בדיון כלשהו, שמשלב מסע בזמן. יש יותר מדי פרדוקסים פוטנציאליים לעלילה וחורים מובנים במסגרת הנרטיבית הרגילה שלנו שכוללת סיבה ותוצאה. מורכבות נוספת קשורה בכתיבה עתידנית על עתיד קרוב יחסית. זה די מבטיח לכוב שהספר שלו יתיישן במהירות, ולא בהכרח בצורה טובה.

הכרונוליתים הוא מין בדיון שכזה. הוא נכתב בשנת 2002, או לפחות פורסם אז, ועוסק בעתיד מתמשך שנקודת הבסיס שלו היא אירוע שמתרחש בשנת 2021, שמבחינתי כקוראת זו כבר נקודת עבר. כרונולית זו מילה מותאמת למציאות הספר שבה אנדרטאות ענק צומחות לפתע במקומות שונים בעולם, וכולן מהללות ומשבחות אירוע כלשהו מהעתיד, ומפארות מנהיג ששמו אינו מוכר. טבעו של אדם וטבעו של עולם הוא שכשאנחנו נתקלים בתופעה שאנחנו לא יודעים להסביר, אנחנו נותנים לה שם, כדי לתת לנו את הביטחון שבהגדרה. "כרונו" היא תחילית שמייצגת זמן, והסיומת "לית" מציינת שזו אנדרטה. הכרונולית הראשון צונח בתאילנד, וסקוט וורדן נמנה עם הסקרנים שהולכים לראות מה זה בעצם. הסקרנות עולה לו במעצר ומובילה בעקיפין לגירושיו וכן להפניית העניין שלו אל התופעה הזאת. היא גם מביאה לחייו הרבה מאוד אנשים מוזרים ובהם מדענית הודית גבוהה ואוטיסטית.

וילסון מתאר את התופעה מנקודת המבט הדוברת של וורדן, שמדבר בגוף ראשון ומפנה את הכתיבה שלו אל נמען לא ברור (אני?). הוא מתאר את השינויים החברתיים שיוצרים הכרונוליתיים ומנסה לדון בשאלות הסיבתיות, נבואות שמגשימות את עצמן וכו'. הבת של וורדן משמשת "סוכן" שמתאר את הדרך שבה צעירים שנולדו אל עולם כרונוליתי מקבלים את התופעה החדשה, ואת הפלונטר הרגשי שעובר על דור ההורים שלהם.
בסך הכל יש הרבה אקשן, וגם קצת רומנטיקה, אבל לצערי לא הרבה מעבר. כמו שכתבתי, מאוד קשה לכתוב בדיון שקשור במסע בזמן. בנוגע למדע הבידיוני - כן יש כאן תיאור של מדענית, אבל לא הרבה מדע או טכנולוגיה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הכרונוליתים