יומן מסע מרתק בארץ ישראל של אחד משה חיים קאפסוטו שטייל בארץ ישראל בשנת 1734. מסמך מקורי זה הוא נדיר מכיוון שמעטים ביותר טקסטים ראשוניים המתארים את החיים, הנוף והערים בארץ ישראל בתחילת המאה ה-18. הספר הוא תרגומו של כתב-יד איטלקי שלא פורסם מעולם.

למעשה הטקסט המקורי שנכתב איטלקית מכיל מידע רב בהרבה מהמובא בספר. הוא כולל את כל מסעו של קאפסוטו איש פירנצה איטליה החל מיציאתו מפירנצה ב-8 לאוקטובר 1733 ועד לחזרתו לפירנצה ב-20 לאפריל 1735. הטקסט המקורי כולל גם יומן מסע שערך המחבר בארצות אחדות של מערב אירופה בשנים 1741-1743.

ההוצאה לאור והמתרגם בחרו לתרגם רק את הקטע מכניסתו של המחבר לארץ ישראל ועד צאתו ממנה כולל קטע אחרון על מספר מקומות בלבנון. מסעו של המחבר החל בפירנצה משם הגיעו לעיר ליוורנו וממנה הם עלו על ספינה אנגלית והפליגו לאלכסנדריה במצרים. משם יצאו בשיירת גמלים דרך מדבר סיני לכיוון ארץ ישראל. מארץ ישראל חזרו יבשתית לפירנצה דרך לבנון, סוריה, טורקיה ומדינות אירופה.
למסעו יצא המחבר יחד עם בנו אותו רצה להביא לארץ ישראל למען יתחנך ויגדל בה. הוא השאיר את בנו עם משפחת רבנים בחברון כדי שיגדלו אותו על ברכי התורה בארץ הקודש.

אם פותחים את הספר העמוד השמאלי מכיל פקסימיליה מקורית של הטקסט באיטלקית והעמוד הימני את תרגומו לעברית. מה שמעניין שכמעט בכל עמוד יש משפטים שלמים בעברית ומעניין לקרוא את העברית שנכתבה בתחילת המאה ה-18. כתב ידו של המחבר בעברית ובאיטלקית נאה מאוד ונכתב בצפורן דיו. הפסוקים הכתובים עברית מתארים בעיקר מקומות קדושים ובעיקר קברים קדושים של חכמי יהדות מן העבר או מקומות קבורה של אישים נודעים מן התנך.

מסעו של המחבר עובר בין היתר בערים חברון, ירושלים, חיפה, עכו, צפת וטבריה. לכל מקום שהגיע יש תאור של הקהילה היהודית והגויים במקום ומארג היחסים בניהם.
עם כניסתו לארץ ישראל הוא מתאר את הקושי שבמסע מכיוון שבכל אזור שעברו נאלצו לשלם דמי חסות לשבט המקומי ולשכור שומרים שישגיחו עליהם וידברו עם השייחים המקומיים שיאשרו את מעבר השיירה בשטחם. ההתניידות לא הייתה פשוטה. המחבר מהיותו יהודי דתי שם דגש בעיקר על ביקורים במקומות הקדושים ועליה לרגל לכל קבר של חסיד או רב נודע בדרכו.
רוב יומני המסע מהתקופות של לפני המאה ה-19 נכתבו על ידי יהודים דתיים, הנורמה הייתה אז שכולם כמעט דתיים, היהודי החילוני לא היה קיים אז. מי שהתרחק מהדת והמסורת היה מנודה והתקשה לשרוד.

שווה קריאה.

יומן מסע מרתק בארץ ישראל של אחד משה חיים קאפסוטו שטייל בארץ ישראל בשנת 1734. מסמך מקורי זה הוא נדיר מכיוון שמעטים ביותר טקסטים ראשוניים המתארים את החיים, הנוף והערים בארץ ישראל בתחילת המאה ה-18. הספר הוא תרגומו של כתב-יד איטלקי שלא פורסם מעולם.

למעשה הטקסט המקורי שנכתב איטלקית מכיל מידע רב בהרבה מהמובא בספר. הוא כולל את כל מסעו של קאפסוטו איש פירנצה איטליה החל מיציאתו מפירנצה ב-8 לאוקטובר 1733 ועד לחזרתו לפירנצה ב-20 לאפריל 1735. הטקסט המקורי כולל גם יומן מסע שערך המחבר בארצות אחדות של מערב אירופה בשנים 1741-1743.

ההוצאה לאור והמתרגם בחרו לתרגם רק את הקטע מכניסתו של המחבר לארץ ישראל ועד צאתו ממנה כולל קטע אחרון על מספר מקומות בלבנון. מסעו של המחבר החל בפירנצה משם הגיעו לעיר ליוורנו וממנה הם עלו על ספינה אנגלית והפליגו לאלכסנדריה במצרים. משם יצאו בשיירת גמלים דרך מדבר סיני לכיוון ארץ ישראל. מארץ ישראל חזרו יבשתית לפירנצה דרך לבנון, סוריה, טורקיה ומדינות אירופה.
למסעו יצא המחבר יחד עם בנו אותו רצה להביא לארץ ישראל למען יתחנך ויגדל בה. הוא השאיר את בנו עם משפחת רבנים בחברון כדי שיגדלו אותו על ברכי התורה בארץ הקודש.

אם פותחים את הספר העמוד השמאלי מכיל פקסימיליה מקורית של הטקסט באיטלקית והעמוד הימני את תרגומו לעברית. מה שמעניין שכמעט בכל עמוד יש משפטים שלמים בעברית ומעניין לקרוא את העברית שנכתבה בתחילת המאה ה-18. כתב ידו של המחבר בעברית ובאיטלקית נאה מאוד ונכתב בצפורן דיו. הפסוקים הכתובים עברית מתארים בעיקר מקומות קדושים ובעיקר קברים קדושים של חכמי יהדות מן העבר או מקומות קבורה של אישים נודעים מן התנך.

מסעו של המחבר עובר בין היתר בערים חברון, ירושלים, חיפה, עכו, צפת וטבריה. לכל מקום שהגיע יש תאור של הקהילה היהודית והגויים במקום ומארג היחסים בניהם.
עם כניסתו לארץ ישראל הוא מתאר את הקושי שבמסע מכיוון שבכל אזור שעברו נאלצו לשלם דמי חסות לשבט המקומי ולשכור שומרים שישגיחו עליהם וידברו עם השייחים המקומיים שיאשרו את מעבר השיירה בשטחם. ההתניידות לא הייתה פשוטה. המחבר מהיותו יהודי דתי שם דגש בעיקר על ביקורים במקומות הקדושים ועליה לרגל לכל קבר של חסיד או רב נודע בדרכו.
רוב יומני המסע מהתקופות של לפני המאה ה-19 נכתבו על ידי יהודים דתיים, הנורמה הייתה אז שכולם כמעט דתיים, היהודי החילוני לא היה קיים אז. מי שהתרחק מהדת והמסורת היה מנודה והתקשה לשרוד.

שווה קריאה.