ביקורת ספרותית על אשה בת שלושים - ספריה לעם #371 מאת אונורה דה בלזק
ספר בסדר

---

La Femme de trente ans- "אשה בת שלושים"- פורסם ב-1832 ומביא את סיפורה של ז'ילי – נערה צעירה בפריז של התקופה (אפריל 1813- 1844), בין אביה לבעלה לילדיה ותנחשו מה הלאה...
לא צריך להיות בן שלושים כדי לקרוא את הספר, למעשה מעשה בנערה שלא הקשיבה לאביה והלכה לאיבוד בצרפת של תחילת המאה ה-19 עד סופה הטראגי, את הסיכום הזה גם בן שלוש יכול להבין.
פרק ראשון- "חטאים ראשונים":

"אתם מתחבאים מפנינו", הוסיף", "אבל אולי גם מפני עצמכם..."
"מה כוונתך אבי?"
"נדמה לי, ז'ילי, שאת מסתירה מפני משהו." וכשראה הזקן את ביתו מסמיקה הוסיף:
"את מאוהבת,אה, ואני קיוויתי שתהיי נאמנה לאביך הזקן עד יום מותו, קיוויתי שתישארי לצדי, מאושרת וזוהרת!
רציתי להוסיף לאהוב אותך כמו שהיית לפנים. והואיל ולא ידעתי מה יהיה גורלך, יכולתי להאמין שיהיה לך עתיד שליו;
אבל אתה אבדה ממני כל תקווה שחייך יהיו מאושרים, כי את אוהבת את הקולונל יותר משאת אוהבת דודנך. אין לי עוד כל ספק בכך." (ע"מ 15).

אביה של ז'ילי שרוצה לשדך לה את בן דודה מתבדה כאשר ז'ילי מתאהבת בד'אלמון- קצין מבטיח.
"אשה בת שלושים" נפתח במלחמות נפוליאון, ובתחילת הרומן רחובות פריס שוקקים חיים ממפקדים צבאים ואנדרלמוסיה גמורה.

"בעל אפשר לעזוב, גם אם הוא אוהב אותנו. גבר הוא יצור חזק, יש לו דרכים להתנחם בהן. אפשר גם לזלזל בחוקי החברה אבל ילד ללא אם!" (ע"מ 66).

ויקטור ד'אלמון נהפך לאחר החתונה מקצין לגנרל (נפוליאון כבר הפסיד בשלב זה). ז'ילי נהפכה למרכיזה ונולדה לה ביתה – הלן. היא לא מתאבדת רק בגללה, לאחר שנישואיה לד'אלמון חסרי תשוקה ו אפורי-יום .

פרק שני-"יסורים לא נודעו":
"את אבודה גברתח". אמר הכומר בכובד ראש וקולו רווי דמעות.
"את תחזרי אל החברה הגבוהה, ואת תרמי אותה;
את תבקשי וגם תמצאי שם את מה שנראה לך כפיצוי על תלאותיך;
ואח"כ תשלמי בעד הנאותיך" (ע"מ 86).

בטירה של הזוג בסן-לאנז' מחוץ לפריס, מתוודעת ז'ילי על מות אביה. היא הלכה לאיבוד בחייה, כופרת במשפחתה,בחברה הגבוהה ובאלוהים ורוצה לשלוח את ידה בנפשה .
כומר שהיא פוגשת בביתה בה לנחמה ולהדריכה אך האם היא תתאושש?

פרק שלוש- "בת שלושים":

"שארל וז'ילי הביטו זה בזה והסמיקו. (..) שניהם חשבו מחשבה אחת (..) קשר נורא ומחזק כקשר שבין שני שודדים שעתה זה רצחו נפש, הוא הקשר בין שני האוהבים שאשמת נשיקה רובצת עליהם. היה הכרח לענות למרקיז.
"שוב אינני רוצה לעזוב את פריס", אמר שארל ואנדס.
"ואנו יודעים מדוע", השיב הגנרל בארשת ערמומית של מי שמגלה סוד.
(..) המרקיזה נמלטה לחדרה, ובלבה אמרה על בעלה מלים איומות אלה:
"נוסף לכול הוא גם טיפש מטופש!". (ע"מ 111).

השגריר בן השלושים שארל ונדס וז'ילי (שהיא עכשיו אשה בת שלושים) מפתחים רומן אוהבים אסור. ויקטור הגנרל העשיר מעלים עין וזה איכשהוא פוגע בז'ילי עוד יותר.

פרק רביעי-" אצבע אלוהים":

"נדמה לך שאתה משעשע אותם, אך לא ולא! הם נוהגים לך בגסות, מתנשאים עליך, ואפילו משליחים אותך בלי בושה.
(..) הה, לכול הרוחות! אני נוטריון וחבר לשכת עו"ד. אין דבר! זו רק מהתלה של שגריר, שום דבר אינו קדוש בעיני האנשים הללו. מחר יסביר לי איך עשיתה בביתו רק שטויות ודיברתי רק דברי איוולת. אני אדרוש צדק. כלומר, אדרוש שיצדיק את דבריו. בסיכומו של דבר, אולי אינני צודק...
באמת, למה אני שובר את הראש! מה אכפת לי כל זה?". (ע"מ 123-4).

נוטריון מכריח את ז'ולי ושארל להיפרד אחרי שז'ולי מולידה את תינוקו המת של שארל.

פרק חמשי- שתי פגישות:

המפגש הראשון בו ובוא רוצח שיסתתר מהמשטרה והמרכיז ויקטור עושה את הטעות הרת הגורל של לתת לו להשתכן בעלית הגג. הלן עוזבת עם הרוצח את משפחתה. המרכיז ויקטור בשל חובות וחוסר עתיד בצרפת עוזב אותה .
הפגישה השנייה- המרכיז לשעבר ויקטור פוגש את אותו רוצח ואת ביתו הלן שוב, עם ארבעת ילדיה. הרוצח הפך לשודד ים וחומל לויקטור ולא רוצח אותו ומפגיש אותו עם הלן. הלן וילדיה לא יזכו לסוף שמח מבלזק.

פרש שישי-ואחרון- "זיקנתה של אם חטאה":

בפריס נשארת המרקיזה ד'אלמון- ז'ילי ב-1844. היא כבר לא בת שלושים- אלה בשלהי שנות החמישים לחייה. בתה מוינה מתחתנת ועסוקה בבעלה האהוב ומתנכרת לאימה ז'ילי, עד הסוף הטראגי והבלתי נמנע...

"אשה בת שלושים" אינה פסגת יצירתו של בלזק. התבנית הקבועה של רומנים מן המאה ה-19 שהגיבורה מוצאת מאהב ומנוכרת מן החברה חוזר כאן על עצמו. בלזק ידע לתבל את האווירה עם מאורעות לא שגרתיים ולהוביל את העלילה לכיוונים חדשים. אך הספר ידוע מראש לקוראיו של הסופר.
מומלץ לחובבי בלזק ורומנים קלאסים- אך הפעם בערבון מוגבל.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אשה בת שלושים - ספריה לעם #371