היום התפנה לי יום שלם שבו כמעט כל היום קראתי וכך סיימתי לקרוא את הספר של ניר ברעם. נדמה לי שלפני כמה שנים שממש התלהבתי מספרים קראתי את ספרו מחזיר החלומות ומאוד אהבתי אותו. לפני שנה קראתי את ספרו יקיצה שגם היה מעניין. אל הספר הזה ניגשתי בחשש אולי כבר נמאס לקרוא ספרות מקור? אבל לא נמאס כל ספר שאני מצליח לסיים לקרוא אותו הוא בעיני ספר טוב. אם ספר מסוים לא מעניין אותי אני נוטש אותו לאחר מספר מאוד קטן של עמודים.
את חייו של ניר ברעם בנו של הפוליטיקאי עוזי ברעם מלווים שתי טראומות. מות אמו מסרטן בעודו ילד. והתאבדות חברו הטוב. שתי טראומות שבהחלט קשה להתמודד איתם. לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הזה קראתי בעיתון הארץ ביקורת של בני ציפר שקטלה את הספר. זה רק מחזק אצלי את התחושה שהכול בספרים הוא עניין של טעם, קצב וסגנון.
לניר ברעם יש כישרון לכתוב פרוזה איכותית, תמציתית וגם כזו המגרה את הדמיון. השפה היא גבוהה אך קריאה וזה ממש לא אנטון צ'כוב.
העולם הוא שמועה מלווה יונתן סופר ישראלי שעבר טראומה רצינית. הוא יוצא למסע על הר יחד עם בנו הקטן מטרתו של המסע התודעתי, דמיוני, מציאותי זה לפגוש מכשף המעלים זיכרונות. דרך כניסה אל התודעה של הבן אדם המכשף מנסה להקל על האנשים שעברו טראומות בעברן כך שיוכלו לשכוח אותן. מעניין במציאות זה לא ממש אפשרי לדעתי אבל מה שיפה בספרים זה שיש בהם נחמה וחסד והדמיון מפצה על דברים כואבים שאנשים עוברים.
מה עוד אפשר לכתוב על ספר שגרם לי שוב להיזכר כמה כיף להתמסר יום שלם לקריאה ולשכוח את עצמי ואת בעיותי.
לסיום אכתוב שהספר הוא טוב מאוד גורם למחשבות לעוף ולהפליג על פני הדמיון. מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
