חבל מאוד שלכותבים אין יושר אינטלקטואלי לומר שהם באים מתוך פוזיציה מיסיונרית (הם משתייכים לכת נוצרית) דהיינו - שידול להמרת דת.
למעשה אין להם יושר אינטלקטואלי בכלל - כפי שמפריך המאמר הבא שנכתב על "העבודה האקדמית" שבבסיס הספר:
https://rationalbelief.org.il/wp-content/uploads/2021/11/%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1-%D7%AA%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%A4-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%90.pdf

וכמו שאומרים חז"ל עבירה גוררת עבירה - וחבל שמוכרי הספר אינם מבינים שמכירתו לציבור הרחב ללא בדיקת גיל הקונה היא עבירה ממש על ספר החוקים במדינת ישראל: סעיף 368א' לחוק העונשין - "המשדל קטין, בפניה ישירה אליו, להמיר דתו, דינו - מאסר ששה חדשים".

ספר לא פשוט לקריאה מעצם נטייתו לעולם המחקרי-אקדמי, אך ללא ספק ספר שצריך להיות חובה לכל סטודנט למקרא והיסטוריה, ולכל חובב דת וידע כללי. הספר משכיל בהצלחה רבה להפריך בצורה לוגית, מקראית, היסטורית ועניינת ביותר את הטענות הנפוצות של הרבנים הגדולים באשר לקיומה ומקורותיה של תורה שבעל-פה. בוודאי אקרא בו שוב בעתיד. מומלץ ביותר!

כבוגר מערכת החינוך העברית (זרם כללי) חונכתי לתפוס את היהדות כמיקשה אחת, הבנוייה רבדים כרונולוגיים: תורה שבכתב, משנה, גמרא, פוסקים ושו"ת. בראייה זו, התורה שבע"פ היא דיון לעומק בפרשנות לגבי אורח החיים היהודי הנגזר מהתנ"ך, ולכן היא מבארת אותו ומשפרת אותו (וכמובן מעדכנת אותו לאור חורבן בית המקדש). ההלכה היהודית נשענת לפי גישה זו על בסיס אחד - התורה - ומתפרשת בעבודת נמלים שנמשכה מאות שנים על-ידי חז"ל. נקודת המבט היא, אפוא, הומוגנית ואבולוציונית, וכל דור מוסיף נדבך. כך הגענו להלכה היהודית המוכרת (והיא לכאורה דינמית) וכך אנו חיים בשלום עם אמירות בעייתיות שמופיעות בתורה.

מחברי ספר זה מציעים תפיסה שונה. התורה שבע"פ איננה שלב אבולוציוני לדעתם אלא שלב רבולוציוני: כל כולו מהלך לבנות דת חדשה - יהדות הלכתית - שונה לחלוטין מהיהדות המיקראית, וזאת תוך ניסיון להציג את הדת החדשה כהמשך התפתחותי מתבקש ונאור של קודמתה ומבלי לוותר על הסמלים הדתיים הייחודיים. וכך, דת שהתבססה על ספר כתוב ועיקרה היה פולחן קורבנות בבית המקדש (ולכן היתה נהוגה על-ידי מעמד של כוהנים ונביאים) ושמירה על מערכת מצוות מסויימת - הוחלפה בדת אחרת, שונה לחלוטין, שביטלה את הפולחן הקיים והחליפה אותו בתפילה ובלימוד מתמשך של ההלכה, שהחליפה את ההנהגה הכוהנית בהנהגה רבנית, וששינתה את אופייה של הדת היומיומית. כל זאת, כמובן, בטענה שזוהי היהדות האמיתית, ושגם התורה שבע"פ ניתנה למשה בהר סיני, ושהתורה החדשה עדיפה בכל מקרה של התנגשות הילכתית על התורה הישנה. את המהפך גרמה כת הפרושים, שניצחה במלחמה הפנימית על עיקרי הדת היהודית (הכתות האחרות נעלמו), ואנחנו חיים מאז בלעדית לאור ציוויי התורה שבע"פ. אין כאן אמירה על עדיפות אלא על שונות: בניגוד לתורה שבכתב שקבעה אורח חיים מסויים והותירה חופש מסויים לניהולו היומיומי - ההלכה קבעה אורח חיים שונה וצימצמה את חופש הפעולה על-ידי ירידה לפרטים מדקדקים לגבי אורח החיים היהודי הראוי. בדרך, היא לא רק תיקנה - היא גם הוסיפה, החמירה, וייבאה עקרונות ומנהגים מדתות אחרות.

הספר אינו קריאה קלה. הוא יעניין את מי שהשאלה של התפתחות היהדות מעניינת אותו, והוא כתוב היטב