ביקורת ספרותית על אמא תגידי זה נכון? מאת אירית ר. קופר
ספר טוב

---

בלימודי הספרנות שלי ישנו קורס בשם ספרות ילדים ונוער, ובתקופת הסמסטר עלינו להגיש עבודה הצגת ספר בנושא שבחרנו. החלטתי לעשות עבודה בנושא שמאוד העסיק אותי ועד היום הוא מעסיק אותי. ספרות שואה לילדים, אבל באופן שונה. ומה הכוונה? ההתייחסות שלו תהיה יותר לקהל הבוגר, יותר ליחסים הבין דורים לדור השני. ההתייחסות לדור הראשון ולשני וליחסים בינהם. לצערי לא מצאתי ספרים בנושא זה. עד שמצאתי עד הספרים אימא תגידי זה נכון של אירית ר. קופר. שהיא למעשה דור ראשון לשואה הכותבת את סיפור חיה(בספר זה) היא סופרת שהוציאה ספרים נוספים. הסיפור מגולל את סיפורה של אירית וביתה רונית, ההתחלה של הספר היא מאוד מעניינת היא מתחילה בכך שהבת שלה שואלת אותה: אם זה נכון שהיא ניצולת שואה?! כי היא מעולם לא סיפרה לה, וכך בעצם מתגלה סוד השתיקה של המספרת(והסופרת עצמה) הפחד שלה לספר שיחשבו שהיא צאן לטבח כאשר היא לא עשתה דבר בכדי להציל את משפחתה או לא נלחמה בגרמנים משום שהייתה קטנה. ללא ספק ניתן לראות את פער הדורות בשנות ה90 קראו אז לניצולים 'סבונים' או 'צאן לטבח' צחקו עליהם, אז בעיקרון היה נחשב להיות 'צבר' 'מלח הארץ' 'כור היתוך' ומשום מה אירית לא רצתה להתבלט שהיא ניצולת שואה אלא פשוט שיקרה(לא בדיוק שיקרה) היא גרה בקיבוץ אחרי המלחמה, רצתה שיחשבו כולם שהיא קיבוצניקית אז היא החליטה להתמסר או להיראות כקיבוצניקית ולדבר בעברית של ישראלים של אותה תקופה, ולא רצתה שילדיה ידעו שהיא דוברת פולנית, או ידייש אפילו את שפת אימה הסתירה והחליטה לדבר רק עברית כך שילדיה לעולם לא ידעו שהיא ניצולת שואה והמסע הוא בעצם הגילוי העצמי שלה אך גם של הבת שלה, הסיפור התחיל מאוד מעניין ובהמשכו היא גם מספרת על מקום עבודתה על כמה שכולם חושבים שהיא צברית למרות שהיא לא, וגם על ההיכרות בין ביילה אימו של יצי חברה לכיתה של ביתה רונית, שאימו היא ניצולת שואה והיא לא מסתירה את זה ממנו לעומת אירית שמסתירה זאת בעיני ביתה. הספר שבר את המוסכמות שבשתיקה. הוא מאוד ריגש אותי בעיקר שאני יכולה להזדהות כדור שלישי לניצולים, וגם לסבתי קראו איטה כמו לדמותה ולשמה הקודם של הסופרת אירית, בדיוק בשבועות הבאים יהיה יום השנה לסבתי. גם לי בוא נאמר לא ממש סיפרו הכול, סבתי לא רצתה לספר לי דבר חששה שלא אבין לעומת סבי שסיפר הכול, ולא חסך בפרט. למרות שאימו של יצי מספרת הכול, יצי מרגיש חוסר ביטחון ומעודד אותה לא לספר. לעומת רונית שאימה אינה מספרת, ורונית מתעקשת שתספר לה. ואיך שניהם מגלים את סיפור המשפחתי ואת ההבדל של השתיקה בין שני המשפחות. יצי מעודד את שתיקת משפחתו לעומת אירית שהיא מעודדת את השתיקה שלה כדי שבני משפחתה לא ירחמו עליה, לעומת יצי שמתבייש בכך או שמרגיש מבוכה שמספרים על קורותיו של אימו גם כדי שירחמו עליו או שיחשבו שהוא מסכן. יתרה מכך אימו שלה יצי לא נותנת לו לצאת לטיול לעומת אירית אימה של רונית שמעודדת אותה לצאת לטיולים, גם בגלל הפחד שלה בעקבות טראומת השואה. הסיפור הזה לא רק שהוא מעניין אלא הוא מייצר איזה אנאלוגיה מאוד מעניין של השתקות מאוד התחברתי לסיפור, לא רק בגלל ההיסטוריה המשפחתית. מומלץ בעיקר לתלמידים בוגרים שחוקרים את עניין ספרות השואה.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על אמא תגידי זה נכון?