ביקורת ספרותית על לחם קימל מאת נחום שוורצברג
ספר טוב

---

מרגש. ספר שיוצר געגוע לתקופה שהייתה ואיננה עוד.
לפני המון שנים שאלתי את אימא שלי 'איך מרגישים כשמבוגרים'
והיא ענתה לי 'בתוך הלב תמיד מרגישים צעירים' רק הגוף מרגיש אחרת.

הספר הזה השליך אותי לתקופה שנדמה כאילו שכחתי,
לעידן התמימות בו העולם נראה כמו 'לונה פארק' מרגש
בדיוק כמו שמתאר הסופר שמלקט את כל זיכרונותיו עוד מהיותו דרדק בגן,
את כל המקומות, האנשים, הריחות והטעמים.

מתקן הנקניקיות המסתובב, שערות הסבתא, גן החיות,
הסרט בערבית בימי שישי, המכולת של פעם, רשת ב' ברדיו,
הסודה בסיפולוקס עם בלוני הגז הקטנים האדומים :)
הסופר כותב ומתאר ברמת הפרטים הקטנים, איך אז בשנות השבעים
החיים היו טובים וכה פשוטים.

סבא אהרון וסבתא אסתר מקבלים בספר מקום של כבוד
והערכה ענקית לדור הנפילים של פעם.
קראתי והתרגשתי, ועם זאת הבנתי שעם כל המשותף
היו גם הבדלים. הילד הקטן שגדל בת"א, במתחם של דיזנגוף
חווה ילדות מיוחדת ויוצאת דופן לצד האמנים, הברנז'ה של פעם
כשאפילו פולה בן גוריון הייתה קליינטית במכולת של הסבא.
והים היה מרחק גיחה קצרה.

הכותב מתאר המון דמויות שהכיר מימי ילדותו עד שמתישהו
התחלתי קצת לאבד עניין, אבל המשכתי לקרוא
ובסוף הספר התרגשתי ביחד איתו כשחזר לאחר 40 שנה
לבקר בבית בו עברו ימי ילדותו.
הביקור לאחר עשרות שנים במחוזות ילדות מרגש ומעציב בו זמנית,
ממחיש את השינוי הענק בין אז לעכשיו.
היום כולנו אנשים אחרים, השתנינו, התבגרנו, התפכחנו,
אנחנו מבינים שהמקום שעיצב את ילדותנו השתנה....בדיוק כמונו...

לסיכום, מומלץ לכל מי שרוצה לחוות "ילדות שנייה"
ובפרט למי שגדל בת"א והאידיש הייתה שגורה בביתו
(מזל שיש תרגום ;-) )

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על לחם קימל