תודה ענקית לכולם על התגובות :) יעל וכרמלה תודה רבה, אכן העלייה שלנו עברה סבבה :) כמובן שהיו קשיי קליטה, אבל בתור ילדה החוויה שלי באמת נהדרת! לדמדתי את השפה, היו לי ילדים "ישראלים" שלימדו אותי ועזרו, חברים שעזרו להורים שלי וכבר מהיום הראשון ההורים שלי היו בגישת "ברומא התנהג כרומאי" ואני בכנות מאמינה שזה היה המפתח להטמעה שלי בחרה הישראלית. אני לחלוטין מגדירה את עצמי כישראלית, למרות שכבר כמעט 13 שאנה אני לא בארץ (ועליתי לארץ בגיל 6, ב-1990 נכון שזו עלייה שונה משנות השבעים, אבל זו עדיין עליה וגם בה היה המון קושי).

תודה רבה על ההמלצה על "האנאלפבתית", הוספתי לרשימה שלי :)

אני בהחלט חושבת שקימחי כותבת בשפה יפה (לא קראתי ספרים אחרים שלה), אבל התחושה שלי במהלך הקריאה שהשפה היפה הזאת באה על חשבון העלילה, התוכן, הדמויות. היתה כאן חזרתיות איטית שהפריעה לי מאוד.
אני לא חושבת שהספר מכוון לישראלים צברים, ילידי הארץ האמיתיים, אלא לכל הישראלים על כל גווניהם (בואו, זה מה שיפה במדינה). אבל גם מישהו שלא בא מהרקע הזה יכול להבין די מהר את הלך הרוח של הספר "הסובייטים קוראים מלא ספרים, הישראלים הילידים לא, וזו רק דוגמא. והעניין הוא שכל הנקודות האילו חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב, בשפה מאוד יפה, אבל די! כמה אפשר לקרוא את אותו הדבר?
אגב, אם כבר הייתי מוותרת על משהו, אילו הם דווקא הפרקים של הסבתא. היינו יכולים להכיר את דמותה דרך דמויות הילדים וזה היה מספיק לדעתי. כי מה שכן אהבתי בספר זה הקוטביות של מאשה וויקטור מצד אחד ומצד שני היחסים הכל כך קרובים שלהם, הם לא יכולים האחד ללא השנייה, כמו שחני כתבה אפילו עד יחסים מעט אירוטיים.
כאן אני רוצה לחדד את מה שכתבתי לגבי הכריכה. חצי העירום שלהם לא מפריע לי, זה באמת מייצג את היחס ביניהם, הקירבה, החום הישראלי.
מה שהפריע לי זה בחירת הדוגמנים עצמם (כנראה שזה לא נקרא כל כך ברור בביקורת). כבר בתחילת הספר ויקטור ומאשה מתוארים באותו הגובה. לויקטור היה שיער קצת ארוך וסתור (טוב, נגיד...) אבל מאשה? היא מתוארת יחסית בהתחלה עם פנים רחבות, היא בעצמה רחבה, פקעת חלודה על עורף, והמון נמשים (הנמשים שלה הוזכרו לא מעט לכל אורך הספר). היא תוארה כדמות חזקה מאוד, פיזית, ושונה מאוד מהילדה הגבעולים בעלת הפנים הארוכות שמופיעה על הכריכה. הצורה שבה מאשה מתוארת מזכירה לי המון ילדות יוצאות מדינות חבר העמים (או ברה"מ, תלוי מתי הן עלו כמובן) מעין שטנץ של פנים עגולות ורחבות (הרבה פעמים גם מנומשות), הגוף הרחב. זה ממש הפריע לי שהדמויות על הכריכה שונות מהתיאור שלהם בסיפור עצמו.

בכל אופן, הגירה זה משהו שאני יכולה לדבר ולכתוב עליו ללא הפסקה. כל אחד וסיפור העלייה שלו, מה שיוצר פסיפס מרתק (באמת!) לא משנה מאיזו מדינה הסיפור הזה מגיע :)

מורי , אכן. ספרון של 75 עמ' בהוצאת תשע נשמות. שעה אחת של קריאה מענגת.

כרמלה, הספר של קריסטוף? בעברית?

מיכל, תודה.
לא קראתי את הספר, אבל משמח אותי לדעת שסיפור העלייה שלך נהדר.

אתמול קראתי את "אנאלפביתית", ספרונה המצויין של אגוטה קריסטוף, על אפיזודות מחייה שלה. מילותיה מדגישות בעיני עד כמה החוויות והתחושות שמלוות הגירה, עקירה ופליטות, שהן מלאות בקשיים ובאכזבות בדר"כ, הן אוניבסליות, ואין זה משנה מהיכן באת ולהיכן היגרת.

גגררררר.... גגרררר.......

באשמתו קנית ספר? אוי ווי. בוא נעשה עליו חרם.

אני מסכים עם מורי לגבי הסגנון. אבל אני חולק על מורי — נחרצות — לגבי התוכן. באשמתך, מורי, אני קניתי את הספר הזה שאותי הקסים הרבה פחות.

יעל, התאורים לא היו מוגזמים ולא היתה התייפייפות מיוחדת בשפה.

אהבתי את הביקורת.
לא קראתי את הספר אבל מעניין לשמוע ממי שקרוב למסופר. ובאופן כללי אני מסכימה. גם לי מפריע כשאני קוראת המון תיאורים ומליצות והתייפייפות בשפה. אני חושבת שזה הכשל העיקרי של הספרות העברית שאני קוראת ממש מעט ממנה, בדיוק מהסיבה הזאת.

מיכל הכריכה כי היה משהו קצת אירוטי באחים. האהבה שלהם הייתה קצת
כמו ספינה טובעת.שניים נגד העולם כולו.
בקשר להגזמה אני חושבת שזה ספר שמיועד
לישראלים שנולדו כאן.מסר צועק לישראלים וחיבוק
חם לעולים החדשים מכל סוג ומין.
השפה גבוהה ויפה מהרבה ספרים בעברית שקראתי.
וכמובן אי אפשר לנתק את הסופרת מהספר שכתבה
והמסרים הכה חשובים שצצו בו.
איטי כן, כי זו אלונה!
וסטרנברג מה קשור פדופליה מאיפה צץ הרעיון?

גם אני התאכזבתי, ובדיוק מאותן סיבות. אבל אוסיף שהילדים האלה מעצבנים. הייתי רוצה לדעת פחות לגביהם ויותר לגבי הסבתה. עוד יותר על ההורים (פלאשבקים אולי). זה לא כאילו אני עוכר ילדים, או שאני לא מרחם על יתומים. אבל מי שמתכוון לכתוב 300 עמודים על שני ילדים, שומה עליו להביא לנו אורחים יותר סימפטיים. מה אשר לכריכה, אני כבר אתרום את הספר לספריית הרחוב כי אני לא רוצה שיראה מישהו את זה בביתי ויחשוב שאני קורא פורנוגרפיה לפדופילים.